מספר פריט : 4738

תזריע, מצורע

מספר פריט : 4738

עמיתים יקרים,

היה ביקור מאוד מרגש ומשמעותי בהרדוף ובמעלה צבייה. כל הכבוד ל"דרומיים" שלנו – הירושלמים, התל אביבים, המודיעיניקים, והאחרים שחוו בקטנה את מה שאחינו הצפוניים חווים כל שבוע.

יותר מכל, ניכר היה שכשיש תורת חיים חינוכית מגובשת, הוליסטית, המקיפה את כל הוויית החיים של האדם, הכל נראה אחרת. מאידך, לחלקינו זה אולי הרגיש מגובש מידי, מקיף מידי, ולא משאיר מספיק מקום לששים ותשע הפנים האחרות של תורת החיים…

וכעת, תחזיקו חזק… הגענו ל"תזריע-מצורע"…

אוי!!!

אין שתי פרשות יותר קשות לאדם המודרני מהפרשות של השבוע הזה!!! שתי הפרשות עוסקות בנושא הטומאה: טומאתה של היולדת, ולהבדיל, טומאה כתוצאה ממחלת הצרעת – זו המופיעה על העור, צרעת המופיעה על בגדי בד ועור (כן, מסתבר שיש כזו!),וצרעת שפשטה על כותלי הבית (כן, גם כזו יש!), וטומאה כתוצאה מהפרשות מאיברי המין, גם של הגבר וגם של האישה.

אתם עדיין קוראים??? לא נבהלתם? לא נגעלתם? כל הכבוד! זה רק יילך וישתפר, אני מבטיח!

אז טומאה אמרנו…

מה זה הדבר הזה?

האם יש כאן משהו רלוונטי לימינו?

כמובן שיש!

לא מעט נכתב על נושא הטומאה, ואפשר בקלות לעשות חיפוש בגוגל (אפילו מומלץ!). אני ארצה, כרגיל, להתמקד בפן מסוים מאוד.

טומאה אינה לכלוך. היא גם אינה מחלה. טומאה הינה "מצב". אישה הנמצאת במחזור ונחשבת טמאה, או יולדת שזה עתה ילדה וגם נחשבת טמאה, אינן מלוכלכות, או "מוקצות", או חלילה רעות.

אפשר ללמוד משהו על טומאה מהדבר שנחשב לשיא הטומאה: המוות. המוות הוא הטומאה האולטימטיבית.

אם טומאה = מוות, הרי שההפך מטומאה = חיים. בחיים ומוות עסקינן.

אם בסוף פרשת שמיני (בשבוע שעבר) קראנו על דיני הכשרות, קרי, מה מותר ומה אסור להכניס פנימה, אל תוך הגוף, הרי שבפרשות תזריע ומצורע אנו מתוודעים אל הדברים שיוצאים מתוכנו החוצה. המשותף לכל סוגי הטומאה בפרשות שלנו, זה דברים (בעיקר נוזלים והפרשות למיניהם) שיוצאים מהפנים החוצה, מגופינו אל מחוץ לגופנו, ומתוך הבגד פנימה אל פני השטח, ומתוך הקירות אל המשטח החיצוני.

אתם עדיין כאן??? אני מבטיח שזה ילך וישתפר!

חז"ל, כידוע, טענו שהצרעת היא בראש ובראשונה מחלה נפשית-רוחנית, ולא פיזית. ואכן, רופאים לא מזהים את המחלות המתוארות בפרשה כזו המוכרת כצרעת. מצורע, אצל חז"ל, הוא למעשה זה "המוציא רע". רכילות, לשון הרע, דיבור לא הולם, כל אלו סוגים של צרעת (זה לא קשור ללידה וגם לא למחזור החודשי, שהרי אלו אינם חלילה צרעת).

בהשראת חז"ל אני רוצה להציע עוד סוג של מצורע. הייתי מכנה אותו "מוצא רע" (כלומר, לא במובן של הוצאה, אלא במובן של מוצא), זה שאולי לא מביע רע, שזה רמה גבוהה ללא ספק, אבל הוא רואה רע והוא מוצא רע סביבו.

דוד המלך כתב על שני סוגי המצורעים הללו שיר אלמותי: "מי האיש, החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו" (תהילים ל"ד).  אמרנו שההפך מטומאה זה חיים, ולכן זה "החפץ חיים" הוא לא רק זה שינצור את לשונו מרע ומדברי מרמה, הוא זה שידע "לראות טוב".

זה לא פשוט כלל וכלל, ודורש הרבה אימון. ענף שלם בתחום הפסיכולוגיה החיובית נכתב על "לראות טוב". יש כמה רמות של לראות טוב:

רמה אחת מבקשת מאתנו להתמקד בחצי הכוס המלאה. נכון, הכוס החצי מלאה היא גם חציה ריקה, אבל אנחנו יכולים לבחור באיזה חצי להתמקד.

רמה אחרת מאמנת אותנו פשוט לא לראות את מה שאינו טוב. לראות רק את הטוב. הלא טוב לא נקלט ברדאר שלנו. יש שיראו ברמה הזאת הכחשה, אבל אנחנו לא רואים אותם…

רמה אחרת  מציעה לנו לזכור תמיד ש"הכל לטובה". כלומר גם רגעים רעים בסופו של דבר ייהפכו לטוב.

רמה נוספת, ואולי השנויה ביותר במחלוקת (ואולי אף תכעיס חלק מהקוראים), היא זו שאומרת: "הכל טוב". והכוונה ל- ה כ ל. הרע איננו באמת רע, לפחות לא באופן שבו אנחנו מבינים את הרע ואת הרוע, לא רק כי הכל לטובה (בסופו של דבר), אלא שהכל כבר טוב. הרמה הזו קשה. היא מאתגרת גם למי שכמהה אליה ומאמין בהיתכנות שלה. גם אימון רב לא יספיק, היא מבקשת תפיסת עולם ייחודית.

"מי האיש החפץ חיים", זה שבאמת רוצה חיים וחיות, ההפך המוחלט מהטומאה, מהמוות, ולא רק המוות שבא בסוף החיים, גם המיתות הקטנות תוך כדי החיים – הוא או היא מוזמנים לטפס בסולם הטהרה העברי:

אפשר להתחיל מהחלטה מאוד חשובה: להיות רודף שלום. לדעת שהכל, הטוב והרע, הם חלק משלם גדול ומושלם. יש טוב, ויש רע, ואין אחד ללא השני.

אבל זה לא מספיק. בדרגה הבאה למי שחפץ חיים, מחכה נצירת הלשון מכל רע: גם אם רואים רע, וגם אם מכירים ביותו חלק ממכלול שלם,  לא חייבים לזהם את הסביבה ברכילות ולשון הרע, כי אלו רק מגבירים את הרע בעולם.

הדרגה הבאה, "עשה טוב": פשוט להרבות טוב בעולם, כל אחד בדרכו.

הדרגות הבאות בסולם כבר קשורות לאיכות הראייה הטובה שלנו:

הראייה הממוקדת בכל מה שטוב ופשוט לא מתעסקת ברע.

בהמשך, נטפס לדרגה הרואה רק את הטוב, ולא רואה כלל את הרע הקיים מסביב.

הדרגה הבאה  רואה שיש רע, אבל יודעת ומאמינה שכל רע הוא שלב מקדים לפני הטובה שבוא תבוא.

ואז במסגרת הראייה הטובה, באה לה הידיעה שהכל טוב, ושהרע הוא טעות אופטית, או שלב מוקדם יותר בסולם.

הדרגה הבאה היא זו של "אוהב ימים", כלומר, זה שאוהב את ימיו ואת כל מה שימיו מזמנים לו.

ואחרון אחרון חביב, לפחות ממה שהצלחתי פה ושם לראות, זה דרגת "החפץ חיים". זו כבר דרגת הטהרה העליונה.

מי ייתן ונזכה להגיע לדרגה הראשונה בסולם…

שבת שלום,

שיהיה זכרון חיילינו לטובה ולברכה ולגאווה,

ויום עצמאות שמח – שנהיה כיהושע בן נון וכלב בן יפונה, אשר ראו את הטוב שניגר מבעד לחומות הגבוהות והנצורות של הפחד, השנאה והפסימיות של חברה שלימה, וזכו להוביל את כולם אחריהם הביתה.

אלישע

נכתב ע"י: הרב אלישע וולפין.
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support