מספר פריט : 4690

שפירו, בראון ואסטין (2011). לקראת שילוב מדיטציה בחינוך גבוה: סקירת ממצאי מחקר

מספר פריט : 4690

Shapiro, S., Brown K. W., Astin, J. (2011). Toward the Integration of Meditation into Higher Education: A Review of Research Evidence. Teachers College Record (113)3, 493-528

שפירו, בראון ואסטין (2011). לקראת שילוב מדיטציה בחינוך גבוה: סקירת ממצאי מחקר

מאמר זה דן באופנים בהם מדיטציה יכולה לקדם ולהשלים פרקטיקות חינוכיות בהתבסס על סקירת ממצאים כמותניים. הכותבים בוחנים את האופן בו עשויה מדיטציה לתרום ליכולות אקדמיות כמו גם ליכולות רגשיות בינאישיות, לרווחה כללית ולחינוך "האדם השלם".

הכותבים מגדירים מדיטציה כתרגול קונטמפלטיבי שבדרך כלל (אם כי לא תמיד) משויך למסורות דתיות אסיאתיות. המכנה המשותף של תרגולות מדיטטיביות הוא "הכוונה לפתח תשומת לב ומודעות כך שהתודעה הופכת מכוונת יותר לאירועים וחוויות בהווה" (עמ' 494). רוב המחקרים האמפיריים נעשו על מדיטציית ריכוז ועל מיינדפולנס. מדיטציית ריכוז דורשת תשומת לב ממוקדת באובייקט חיצוני או פנימי. מיינדפולנס "משלב גם מודעות-על, שכוללת ידיעת מצב התודעה ברגע מסויים, כולל איכות תשומת הלב של המודט, תובנה, או ראייה בהירה של התופעות אליהן הוא שם לב" (עמ' 495). מיינדפולנס משלב שלושה אלמנטים מהותיים: כוונה, תשומת לב וגישה (שפירו, קארלסון, אסטין ופרידמן, 2006). "כוונה – פירושה ויסות מכוון ומודע של תשומת הלב. תשומת לב מתייחסת ליכולת להתמיד בתשומת הלב לרגע ההווה ללא פרשנות, הבחנה או הערכה; תשומת לב – היא הרישום של מה שנצפה (בראון, ריאן, קרסוול, 2007). גישה – מתייחסת למצב התודעתי עימו מגיע המודט לתרגול; בדרך כלל מצב זה מתואר כפתיחות וקבלה" (עמ' 495).

מדיטציה שונה מהרפייה (קבט-זין, 1996). ראשית, מדיטציה כוללת עדות לחוויה כפי שהיא ניתנת מרגע לרגע. הרפייה פירושה ניסיון מכוון להגיע למצב פסיכופיזי מסוים של עוררות אוטונומית מונמכת. הרפייה היא במקרים רבים תוצר-לוואי של מדיטציה אך היא איננה מטרת התרגול. שנית, הרפייה מכוונת למצבי מתח ספציפיים ואילו מדיטציה נתפסת כדרך היות שיש לטפחה ללא קשר לנסיבות היומיום.

הכותבים בוחנים שלוש סיבות לשילוב מדיטציה בחינוך גבוה על סמך תרומתה ל: א. טיפוח ביצועים קוגניטיביים ואקדמיים. ב. ניהול מתחים הקשורים בלמידה אקדמית. ג. פיתוח "האדם השלם". הם סוקרים ממצאים אמפיריים שתומכים בכל אחד משלושת המרכיבים הללו:

1.      טיפוח ביצועים אקדמיים: הצלחה בלימודים אקדמיים דורשת מיקוד של תשומת הלב ועיבוד נתונים מהיר. הכותבים סוקרים את ראני וראו (2000), ג'ה ואחרים (2006) ולאזאר ואחרים (2005) שבחנו את היחסים בין תרגול מדיטציה לטיפוח תשומת הלב. מחקרים אלו מוגבלים בגלל אקראיות דגימה לא מספקת, חוסר בקבוצות ביקורת, מדגם מצומצם ועוד. יחד עם זאת, חלק מן המחקרים הללו מראים ממצאים משמעותיים. חלק מהמחקרים בוחן מדיטציה טרנסצנדנטאלית ואלו מראים שהיא משפרת יכולות שונות של עיבוד אינפורמציה בקרב סטודנטים (עמ' 502). השפעות אלו ניתנות להשגה באמצעות השקעה של כ 20 עד 40 דקות ביום במשך כ 6 חודשים. הול (1999) בחן את ההבדלים בין ממוצעי הציונים של קבוצת סטודנטים שתרגלה מדיטציית ריכוז לקבוצת ביקורת. לאחר סמסטר אחד של תרגול שבועי כיתתי, ויומיומי ביתי, קבוצת הניסוי הראתה שיפור משמעותי בממוצע הציונים. מחקרים אלו עם זאת הם נדירים יחסית והם סובלים מבעיות מתודולוגיות שונות על פי הכותבים.

2.      ניהול מתחים הכרוכים בלימודים: כפי שגולמן (2006, עמ' 268) כותב: מתח "מחבל ביכולות הלמידה שלנו, בהחזקת מידע בזכרון עבודה, ביכולת להגיב בגמישות וביצירתיות, ביכולת להתרכז, ובתכנון והתארגנות אפקטיביים". בארבע העשורים האחרונים הודגם כי מדיטציה יכולה להפחית סימנים המעידים על בריאות מנטאלית לקויה ולחזק רווחה כללית (בא'אר, 2003, בראון ואחרים, 2007, מרפי ודונובן, 1997). הכותבים סוקרים מספר רב של מחקרים המעידים כי "תרגולים שונים מבוססי-מיינדפולנס עשויים לטפח יכולות של תלמידים להתמודד עם המתח הכרוך בלימודים גבוהים. אלו הומחשו דרך דיווחים-עצמיים של הפחתת מתחים, רגשות שליליים, וסימפטומים פסיכולוגיים שונים" (עמ' 505).

3.      פיתוח "האדם השלם": כפי שאסטין ואחרים (2007, עמ' 34) כותבים: "בעוד שמצד אחד אנו גאים בהתפתחות ה'חיצונית' בתחומים כמו מדע, רפואה, טכנולוגיה ומסחר, מצד שני אנו מזניחים בהדרגה את ההתפתחות ה'פנימית' – את ספירת הערכים, האמונות, בגרות רגשית, התפתחות מוסרית, רוחניות, והבנה עצמית". הכותבים סוקרים מחקרים שמדגימים קשר בין מדיטציה לתכונות המשוייכות ל"אדם השלם". בכלל זה הם סוקרים השפעות על יצירתיות, אינטליגנציה תוך-אישית, אמפתיה וחמלה לאחר ולעצמי (וואלש ושפירו, 2006). שפירו, אסטין, בישופ וקורדובה (2005) ושפירו ואחרים (2007) הדגימו שיפור משמעותי בחמלה-עצמית דרך השתתפות בקורס MBSR (הפגת מתחים מבוססת מיינדפולנס). מחקרים אלו, יחד עם זאת, מבוססים על דיווח עצמי וממחישים בבירור את הצורך בפיתוח מחקר מבוסס-התנהגות שמכוון לבחינת ההשפעות הבינאישיות הללו.

באופן כללי: הסקירה מסתיימת כאן בטענה שאין מספיק הוכחות אמפיריות התומכות בשילוב מדיטציה בחינוך גבוה: "מחקר מדקדק נדרש על מנת לשפוך אור על איך, ועד כמה, מדיטציה יכולה לתמוך בחינוך גבוה" (עמ' 510). הכותבים מציעים 5 הצעות באשר לאופן בו כדאי להמשיך בחקר המדיטציה בחינוך תוך שימת דגש על: א) ביסוס תיאורטי, ב) שכלול כלים מחקריים, ג) הרחבת מרחב התוצאות המצופות מתרגול, ד) עיון במכניזמים המייצרים תוצאות חיוביות של מדיטציה, ה) בחינת תרגולים מיטביים.

  1. מחקר מבוסס תיאוריה: החוקרים מציעים לבחון ארבע סביבות תיאורטיות שמציעות מסגרת למחקר: א. תיאוריות תשומת לב, ב) מט-קוגניטציה, ג) למידה טרנספורמטיבית, וד) מודלים של מתח, ויסות רגשי ואיטליגנציה רגשית:

תשומת לב: כוללת שלושה מרכיבים עיקריים: עירור, כיוון וניטור קונפליקטים. כל אחד מאלו נתמך על ידי רשתות תשומת לב ייחודיות במוח (פוזנר ובוייס, 1971, פוזנר ורות'ברט, 2007, רז וביול, 2006). עירור – כרוך בתשומת לב בלתי מופרעת לחוויה. כיוון – הוא סקירה אפקטיבית ובחירה של אינפורמציה. ניטור קונפליקטים (המכונה גם תשומת לב ניהולית) – פותר קונפליקטים בין תגובות התנהגותיות מתחרות (עמ' 511). ניתן לחשוב על מרכיב זה גם כיכולת מט-קוגניטיבית. כל שלוש סוגי תשומת הלב נדרשים בלמידה ובהקשרים חינוכיים.

א.      מט-קוגניטציה: "היא יכולת להיות מודע, להתבונן ולשלוט בתהליכים קוגניטיביים של אדם (סטאט, 1998) כולל אלו שהם חשובים ללמידה. דוגמאות לשליטה כזו כוללים תכנון גישה למשימה מסויימת, ניטור הבנת מידע נקרא או נשמע, והערכת התקדמות אל עבר סיום משימות למידה. במט-קוגניציה כלולה גם היכולת לנטר ולהיות מודע למצב הידע של אדם (כלומר, מה אדם יודע, מה הוא אינו מבין עדין, ומה נותר לו ללמוד)" (עמ' 512).

מדיטציה יכולה גם להעלות מודעות לדפוסים הרגליים, כולל כאלו הפוגמים בריכוז, החזקה במידע, וכאלה המחבלים בלמידה באופנים אחרים. דוגמאות לדפוסים דיספונקציונאליים (אמונות) כוללות: "גם אם אלמד קשה, לא אצליח בבחינה," או "אני אף-פעם לא מצליח במתמטיקה". היות שמחשבות כאלו פועלות במקרים רבים מחוץ למודעות (כלומר, הן נלמדות פעם אחר פעם והן אוטומטיות), היכולת להפריך את טבען הלא-רציונאלי ולעתים אבסולוטי (בק, 1976, אליס, 1972) נסמכת בראש ובראשונה על הבאתן למודעות בהווה על ידי הפיכתן לאובייקטים למודעות…מודעות מדיטטיבית לדפוסים קוגניטיביים ורגשיים יכולה לחולל אפשרות לאתגר את תקפותן של מחשבות דיספונקציונאליות ולאמץ פרספקטיבות אלטרנטיביות (סיגל, טיסדייל, וויליאמס, 2002)" (עמ' 512).

ג. למידה טרנספורמטיבית: בין התיאוריות הללו התיאוריה של ג'ק מזירו עוסקת ב"פיתוח תובנה לדרכים שבהן הנחות של סטודנטים "מגבילות את האופן בו הם תופסים את העולם, מבינים אותו, ומרגישים אותו" (מזירו, 1991, עמ' 167). ההכרה בהנחות אלו מאפשרת להכניס שינויים בהרגלי הציפיה ולאפשר פרספקטיבה רחבה ואחדותית יותר, ולבסוף, גם בחירה בפעולות על בסיס תובנות אלו" (עמ' 167). לפי רוברט קיגן (1982, 1994) מהלך זה של הפיכת הסובייקט לאובייקט – הוא פסגת ההתפתחות האנושית לאורך החיים. שפירו ואחרים (2006) מדברים על "תפיסה מחדש" כתהליך המאפשר להפחית הזדהות עם התהליכים הקוגניטיביים-רגשיים (כולל אמונות, דעות קדומות וכו').

הכותבים מסיימים חלק זה עם הצהרות חיוביות שתומכות בשילוב מדיטציה בחינוך גבוה על אף מיעוט הממצאים האמפיריים: "על ידי הבאת המודעות לנקודות מבט אישיות, או אידיוסינקרטיות, הסטודנט יכול לחדול מלהיות מוגדר לחלוטין על ידי נקודות מבט מוגבלות. מהלך זה עשוי לפתח חשיבה ביקורתית, כולל את היכולת לבחון הנחות, להבחין בערכים מובלעים, להעריך ממצאים ומסקנות; כל אלו יכולות שיש המחשיבים אותן כקריטיות לחינוך גבוה. כמו הנוף מפסגת ההר, מודעות מדיטטיבית נתפסת כמרחיבה את הפרספקטיבה, ותורמת לראיית הדברים מחדש, בבהירות רבה יותר, כך שתפיסותיו של אדם לא ייצבעו על ידי הזכרון בלבד. באופן זה, מדיטציה עשויה לעזור לקדם את מטרות המוסד החינוכי המכוונות לעזור לתלמידים לפתח נקודות מבט רחבות, וכוללות על עצמם, על האחר ועל העולם, ולפתח בסטודנטים את היכולת לראות מעבר לנקודות המבט הפרטיות שלהם שהן בהכרח מצומצמות. בכך יתפתחו ידע, רעיונות חדשים ותובנות חדשות" (עמ' 514-513).

ד. אינטליגנציה רגשית: בעקבות האינטליגנציות הפנים-אישית והבינאישית של גארדנר, והאינטליגנציה הרגשית שהגדירו מייר וסאלוביי ומאוחר יותר גולמן (1995) "כלילת תרגולות מדיטטיביות מציעה דרך לטפח אינטליגנציה פנים-אישית ובינאישית (רגשית) דרך פיתוח מודעות גבוהה יותר למצבים הפנימיים (קוגניטיביים, רגשיים, גופניים) של אדם, תוך שיפור יכולת הויסות הרגשי" (עמ' 514). מחקרים שנעשו לאחרונה מראים קשר בין מיינדפולנס וויסות רגשי (בא'אר, הופקינס, קרייטמייר וטוני, 2006, בראון וראיין, 2003). אלו מראים תגובות רגשיות מווסתות, ו"החלמה" מהירה יותר ממצבי רוח שליליים ביחס לאסטרטגיות ויסות נפוצות אחרות כמו הסחת דעת ורומינציה (ברודריק, 2005)" (עמ' 515). הכותבים מזהים את המכניזם שבפעולה כאן בטוענם כי "הדגש בתרגולים מדיטטיביים אלו הוא על שינוי מערכת היחסים בין האדם לתכני המודעות (כלומר, מחשבות, תחושות, רגשות) תחת הניסיון לשנות או לשלוט בתכנים עצמם, דבר שאינו תמיד אפשרי" (עמ' 515). נמצא גם מתאם הפוך בין מיינדפולנס לבין הנטייה להתמודד עם מתח באמצעות שימוש בסמים ואלכוהול (וויינסטיין, בראון וראיין, בדפוס).

הכותבים מסיימים בהצעת מספר תחומי מחקר שכדאי להעמיק בהם: א. מודעות לרגשות. ב. ניהול רגשות. ג. רגישות לרגשות האחר. ד. תגובה ומשא ומתן רגשי עם האחר.

  1. שכלול כלים מדעיים בחקר מדיטציה בחינוך: הם מציעים לחוקרים להתייחס לאספקטים המתודולוגיים הבאים בבואם לעצב מחקרים בתחום:

א.       ספסיפיקציה של התרגול המדיטטיבי אותו חוקרים.

ב.        שימוש בכלי מדידה אמינים המשלבים תפיסות אדם ראשון, שני ושלישי.

ג.        שימוש בקבוצות ביקורת על מנת לפתור את בעיית הקורלציה. באופן אידיאלי קבוצות ביקורת אלו צריכות להיות פעילות – כלומר כאלו שתוצע להם התערבות מסוג אחר על מנת לאפשר השוואה.

ד.       שימוש בקבוצות מחקר פעילות מטפל גם בבעיית הציפייה. (החוקרים אמנם אינם משתמשים במושג זה אך נדמה שהם מדברים כאן על הפחתת אפקט הפלצבו).

ה.       מחקרי אורך ומחקרים הבוחנים השפעות טווח ארוך.

ו.        שימוש במדגמים מייצגים ובמספר נחקרים גדול.

  1. הרחבת תחום בחינת תוצאות התרגול: הכותבים מציעים לבסוף גם לבחון שאלות אשר נובעות מתפיסות חינוכיות רחבות הכוללות התפתחות חברתית, רגשית ואינטליגנציות שהן רלבנטיות לתחומים מקצועיים שונים, לסיפוק מן החיים, לאתיקה והתנהגות מעורבת חברתית (עמ' 518).
  2. הבנת תהליכים המסבירים את ההשפעה החיובית של מדיטציה בחינוך: חידוד תשומת לב, שכלול יכולות מט-קוגניטיביות, וטיפוח ויסות-רגשי (בא'אר, 2003, בראון ואחרים, 2007, שפירו ואחרים, 2006) הוצעו כרלבנטיים, אך יש לחדד הבנות אלו על מנת לשפר את הוראת המדיטציה. ב) השאלה של אורך התרגול – "ייתכן שיש סף שמעליו תרגול מדיטטיבי צפוי להראות השפעות ישירות (שפירו ואחרים, 2007), והשפעות אלו עשויות להיות אחרות מאלו הליניאריות שבדרך כלל נחקרות. יהיה חשוב עבור חוקרים גם לחקור לא רק את כמות התרגול אלא גם את זמן האיכות בתרגול, היות שקיימת שונות רבה בחוויה הסובייקטיבית בפעילות כזו" (עמ' 519).
  3. הבנת תרגולים מיטביים: אנו זקוקים לידע נוסף הקשור באופן בו עלינו ליישם את התרגולים באוניברסיטה, ובכך לגעת בנושאים כמו הפרדה בין מדיטציה לדת, מומחיות של מורים ועוד.

Shapiro, S., Brown K. W., Astin, J. (2011). Toward the Integration of Meditation into Higher Education: A Review of Research Evidence. Teachers College Record (113)3, 493-528

This paper discusses ways in which meditation can enhance and complement current educational practices based on a review of empirical quantitative research. The authors examine how meditation can contribute to academic skills as well as build affective and interpersonal capacities fostering well-being and educating the "whole person".

The authors define meditation as a contemplative practice usually associated with yet not confined to Asian religious traditions. The common denominator of diverse meditational practices is "the intentional training of attention and awareness such that consciousness becomes more finely attuned to events and experiences in the present" (p. 494). Most empirical studies have been conducted on concentrative meditation and mindfulness practice. The former involves focused attention on an external or internal object. Mindfulness "is supplemented by meta-awareness, which includes knowing the state of the mind at a given moment, including the quality of one’s attention, and insight, or clear seeing into the nature of the phenomena that are given attention" (p. 495). Mindfulness involves three core elements: intention, attention, and attitude (Shapiro, Carlson, Astin & Freedman, 2006). "Intention involves consciously and purposefully regulating attention. Attention refers to the ability to sustain attention in the present moment without interpretation, discrimination, or evaluation; attention is a bare registering of what is observed (Brown, Ryan, & Creswell, 2007). Attitude refers to a frame of mind brought to mindfulness meditation; commonly, this is described as openness and acceptance" (p. 495).

Meditation is different from relaxation training (Kabat-Zinn, 1996). Firstly, meditation concerns witnessing experiences as they present themselves from moment to moment. Relaxation concerns the pursuit of a particular psychophysical state of reduced autonomic arousal. Relaxation is often a by-product of meditation but it is not an objective of practice. Secondly – relaxation is geared directly towards stress-reduction situations whereas meditation is conceived as a way of being to be cultivated regardless of day-to-day circumstances.

The authors explore three major reasons for the incorporation of meditation in higher education: a) the enhancement of cognitive and academic performance, b) management of academic-related stress, and c) the development of the "whole person". They review empirical evidence that supports each of these domains.

a)      Enhancement of cognitive and academic performance: Successful higher academic performance requires focused attention and quick information processing. The authors review Rani and Rao (2000), Jha et al (2006) and Lazar et al (2005) that have explored the relation between meditational practice and attention enhancement. These studies are limited due to lack of randomization, lack of active control groups, small sample sizes and other. Still, some of them showed significant findings. A number of TM researches are reviewed providing good support of the use of TM to enhance various forms of information processing in students (p. 502). These effects can be obtained with an investment of between 20 to 40 minutes of practice per day carried for 6 months or more in these studies. Hall (1999) examined GPA differences between a concentration meditation group and a control group. After one semester of a weekly session and a home practice the experiment group showed significantly higher GPAs. Such studies however are rather sparse and suffer from various methodological problems according to the authors.

b)      Management of academic-related stress: As Goleman (2006, p. 268) noted, stress "handicaps our abilities for learning, for holding information in working memory, for reacting flexibly and creatively, for focusing attention at will, and for planning and organizing effectively". In the past four decades meditation has been shown to possibly reduce negative mental health symptoms and enhance psychological well-being (Baer, 2003; Brown et al., 2007; Murphy & Donovan, 1997). The authors review several studies showing that "mindfulness-based training may enhance students' capacitites to tolerate the stresses of higher education, reflected in self-reported decreases in stress, negative emotion, and other psychological symptoms." (p. 505)

c)      The development of the "whole person": As Astin el al (2007, p. 34) write: "while we are justifiably proud of our ‘outer’ development in fields such as science, medicine, technology, and commerce, we have increasingly come to neglect our ‘inner’ development – the sphere of values and beliefs, emotional maturity, moral development, spirituality, and self-understanding". The authors review research that correlates medtiation with traits concerned with the education of the "whole person". In this domain they explore creativity, interpersonal intelligence, compassion for self and others, and empathy (Walsh & Shapiro, 2006). Shapiro, Astin, Bishop, & Cordova (2005) and Shapiro et al. (2007) demonstrated significant increases in self-compassion through MBSR participation. These studies however are based on self-report indicating a clear need to develop behavior-based research geared towards the study of interpersonal effects.

Overall: The review conducted here ends with the claim that there is not enough empirical evidence supporting the integration of meditation in education: "Thoughtful, rigorous empirical study is needed to elucidate how, and to what extent, meditation may complement the higher education enterprise" (p. 510). The authors make five recommendations as to how to improve the ways we study meditation in education: 1) Theory-based research, 2) Enhanced research rigor, 3) Expanding the scope of meditation outcomes research, 4) Understanding meditation mechanisms that account for positive effects 5) exploring best practices.

1.      Theory-based investigation: The authors explore four theoretical domains that provide a framework for such research: a) theories of attention, b) meta-cognition, c) transformative learning, and d) models of stress, affect regulation and emotional intelligence.

a.       Attention: involves three primary functions: alering, orienting, and conflict monitoring each supported by unique attention networks in the brain (Posner & Boies, 1971; Posner & Rothbart, 2007; Raz & Buhle, 2006): Alerting – concerns uninterrupted attention to one's experience. Orienting – effective scanning and selection of information. Conflict monitoring (also called executive attention) – resolves conflicts among competing behavioural responses (p. 511). This can also be conceived as a metacognitive skill. All three forms of attention are invoked in learning and education contexts.

b.      Metacognition: "represents the capacity to be aware of, reflect upon, and exercise control over one’s cognitive processes (Statt, 1998), including those important to learning. Examples of such control efforts include planning the approach to a particular task, monitoring one’s comprehension of material being read or listened to, and evaluating progress toward the completion of learning tasks. Also implicated in metacognition is the ability to monitor or be aware of one’s present knowledge state (i.e., what one knows, what one does not yet understand, what remains to be learned)" (p. 512).

Meditation may also function to increase awareness of one’s habitual thought patterns, including those that may weaken concentration, information retention, and otherwise impede learning. Examples of dysfunctional patterns (beliefs) include “Even if I study hard, I won’t do well on this test,” or “I always do poorly in math.” Since such cognitions often operate outside conscious awareness (i.e., are frequently overlearned and automatic), the capacity to dispute their irrational and sometimes absolute nature (cf., Beck, 1976; Ellis, 1962) rests upon first becoming cognizant of the fact that they are present by making them an object of awareness…A meditative awareness of such cognitive and emotional patterns may afford the opportunity to challenge the veracity of dysfunctional thoughts and adopt alternative perspectives (Segal, Teasdale, & Williams, 2002)" (P. 512).

c.       Transformative learning – Among such theories Jack Mezirow's theory is concerned with: "developing greater insight into the ways in which assumptions students hold serve to “constrain the way they perceive, understand, and feel about their world” (Mezirow, 1991, p. 167). The recognition of these assumptions allows us to introduce change in these structures of habitual expectation to make possible a more inclusive, discriminating, and integrating perspective,and, finally, make choices or otherwise act upon these new understandings” (p. 167). According to Robert Kegan (1982, 1994) this process of turning subject into object – is a hallmark of human development across the lifespan.

Shapiro et al (2006) refer to "reperceiving" as the process that allows us to lessen identification with our internal cognitive-emotional processes (including beliefs, biases etc).

The authors thus conclude with a clearly positive statement that supports meditation in higher education despite scarce empirical evidence: "By bringing awareness to personal, or idiosyncratic viewpoints, the student may cease to be wholly defined by, and potentially limited by, those viewpoints. This may aid the development of critical thinking skills, including the ability to examine assumptions, discern hidden values, evaluate evidence, and assess conclusions, skills that some consider an indispensable part of training in higher education. Like the proverbial view from the mountain top, meditative awareness is believed to foster the possibility of broadening perspectives, as well as seeing things in new ways, and with greater clarity, so that one’s views are not so deeply colored by memory alone. In this way, meditation may help to further the mission of educational institutions that are committed to helping students develop broader, more inclusive perspectives on themselves, others, and the world, enhancing students’ ability to see beyond their own partial and necessarily limited viewpoints, thereby fostering greater openness to new ideas, knowledge, and insight" (p. 513-514).

d.      Emotional intelligence: Following Gardner's inter and intrapersonal intelligences, Mayer & Salovey's and later, Daniel Goleman's (1995) conception of emotional intelligence, "The inclusion of meditative practices suggests one way to foster the development of intrapersonal and interpersonal (i.e., emotional) intelligence through the cultivation of greater awareness of one’s internal (i.e., cognitive, affective, and somatic) states, with the resulting ability to regulate emotions more effectively" (p. 514). A number of recent researches show that mindfulness is associated with better affect regulation (Baer, Smith, Hopkins, Krietmeyer & Toney (2006), Brown & Ryan (2003)). These include better regulation of emotional reactions, quicker recovery from negative mood states, compared to common regulatory strategies such as distraction and rumination (Broderick, 2005)" (p. 515). The authors identify the mechanism at work here: "the emphasis in such meditative practices is on changing one’s relationship to the contents of awareness (e.g., thoughts, feelings, sensations) rather than attempting to change or control the content itself, which is not always possible or adaptive" (p. 515). It was found also that mindfulness is inversely related to the tendency to cope with stress through substance abuse (Weinstein, Brown & Ryan, in press).

The authors end by proposing that further research should explore how meditation can foster 1) awareness of one's emotions, 2) management of one's emotions, 3) sensitivity to other's emotions, 4) responding and negotiating with others emotionally.

2.      Enhancing research rigor: They suggest six research design elements that will benefit future research:

a.       Specification of the exact meditative practice employed.

b.      Well-validated and reliable instruments that combine first, second, and third person perspectives.

c.       Use of control groups to solve the problem of correlation. Ideally these control groups should be active ones – that is, given an alternative intervention for comparison.

d.      Use of active control groups caters to the problem of expectancy problems. (While they do not apply the term I take it that they refer to an attempt to minimize the Placebo effect).

e.       Long-term and follow-up research.

f.       Use of large samples and representative groups.

  1. Expansion of meditation outcomes research: The authors suggest that we expand our traditional definitions of education to include development of social, emotional and other forms of intelligence that are relevant to occupational accomplishment, life satisfaction, ethics, and prosocial engagement (p. 518).
  2. Exploring processes that account for positive effects of meditation in education. Attentional refinement, metacognitive skill enhancement, and increased self-regulatory abilities (Baer, 2003; Brown et al., 2007 ; Shapiro et al., 2006) have been proposed as relevant. Further understanding will assist in the refinement of meditative instruction. b) The question of duration of practice. "There may be thresholds above which meditative practice is more likely to show direct effects on outcomes (Shapiro et al., 2007), and effects may be other than the usual linear relations typically examined in research. It will also be important for researchers to study not only quantity of practice time but also quality of time spent in meditation, given the wide variation in subjective experience that is possible in such activity (e.g., from sleep to acute alertness)" (p. 519).
  3. Understanding best practices. We need more knowledge concerned with how to implement practices at the university level, touching upon considerations of separating the religious aspects of meditation, teacher's expertise and other.

Astin, A. W., Astin, H. S., Chopp, R., Delbanco, A., & Speers, S. (2007). A forum on helping students engage the “big questions.” Liberal Education, 93(2), 28.

Baer, R. (2003). Mindfulness training as a clinical intervention: A conceptual and empirical review. Clinical Psychology: Science and Practice, 10, 125–143.

Baer, R. A., Smith, G. T., Hopkins, J., Krietemeyer, J., & Toney, L. (2006). Using self-report assessment methods to explore facets of mindfulness. Assessment, 13, 27–45.

Beck, A. T. (1976). Cognitive therapy and the emotional disorders. New York, NY: International Universities Press.

Broderick, P. C. (2005). Mindfulness and coping with dysphoric mood: Contrasts with rumination and distraction. Cognitive Therapy and Research, 29, 501–510.

Brown, K. W., & Ryan, R. M. (2003). The benefits of being present: Mindfulness and its role in psychological well-being. Journal of Personality and Social Psychology, 84(4), 822–848.

Brown, K. W., Ryan, R. M., & Creswell, J. D. (2007). Mindfulness: Theoretical foundations and evidence for its salutary effects. Psychological Inquiry, 18(4), 211–237.

Ellis, A. (1962). Reason and emotion in psychotherapy. New York, NY: Lyle Stuart.

Goleman, D. (1995). Emotional intelligence. New York, NY: Bantam.

Goleman, D. (2006). Social intelligence. New York, NY: Bantam.

Hall, P. D. (1999). The effect of meditation on the academic performance of African

American college students. Journal of Black Studies, 29(3), 408–415.

Jha, A., Krompinger, J., & Baime, M. J. (2006). Mindfulness training modifies subsystems of attention. Cognitive, Affective, & Behavioral Neuroscience, 7, 109–119.

Kabat-Zinn, J. (1996). Mindfulness meditation: What it is, what it isn’t, and its role in health care and medicine. In Y. Haruki, Y. Ishii, & M. Suzuki (Eds.), Comparative and psychological study on meditation (pp. 161–170). Delft, the Netherlands: Eburon.

Kabat-Zinn, J. (2003). Mindfulness-based interventions in context: Past, present, and future. Clinical Psychology: Science and Practice10, 144–156.

Kegan, R. (1982). The evolving self. Cambridge, MA: Harvard University Press.

Kegan, R. (1994). In over our heads: The mental demands of modern life. Cambridge, MA: Harvard University Press.

Lazar, S. W., Kerr, C. E., Wasserman, R. H., Gray, J. R., Greve, D. N., Treadway, M. T. (2005). Meditation experience is associated with increased cortical thickness. NeuroReport, 16, 1893–1897.

Mezirow, J. (1991). Transformative dimensions of adult learning. San Francisco, CA: Jossey-Bass.

Murphy, M., & Donovan, S. (1997). The physical and psychological effects of meditation (2nd ed.). Petaluma, CA: Institute of Noetic Sciences.

Posner, M. I., & Boies, S. J. (1971). Components of attention. Psychological Review78, 391–408.

Posner, M. I., & Rothbart, M. K. (2007). Research on attention networks as a model for the Integration of psychological science. Annual Review of Psychology, 58, 1–23.

Rani, N. J., & Rao, P. V. (2000). Effects of meditation on attention processes. Journal of Indian Psychology, 18, 52–60.

Raz, A., & Buhle, J. (2006). Typologies of attentional networks. Nature Reviews Neuroscience, 7, 367–379.

Salovey, P., & Mayer, J. D. (1990). Emotional intelligence. Imagination, Cognition, and Personality, 9, 185–211.

Segal, Z., Teasdale, J., & Williams, J. M. (2002). Mindfulness-based cognitive therapy for depression. New York, NY: Guilford Press.

Shapiro, S. L., Carlson, L. E., Astin, J. A., & Freedman, B. (2006). Mechanisms of mindfulness. Journal of Clinical Psychology, 62, 373–386.

Shapiro, S. L., & Walsh, R. (2003). An analysis of recent meditation research and suggestions for future directions. Journal of Humanistic Psychology31(2-3), 86–114.

Shapiro, S. L., Astin, J. A., Bishop, S. R., & Cordova, M. (2005). Mindfulness-based stress reduction for health care professionals: Results from a randomized trial. International Journal of Stress Management, 12, 164–176.

Shapiro, S. L., & Brown, K. W. (2007). [The relation of mindfulness enhancement to

increases in empathy in a Mindfulness-based Stress Reduction Program]. Unpublished

data, Santa Clara University.

Statt, D. A. (1998). The concise dictionary of psychology (3rd ed.). London, England: Routledge.

Walsh, R., & Shapiro, S. L. (2006). The meeting of meditative disciplines and Western psychology: A mutually enriching dialogue. American Psychologist, 61(3), 227–239.

Weinstein, N., Brown, K. W., & Ryan, R. M. (in press). Dispositional mindfulness facilitates adaptive coping and stress responses. Journal of Research in Personality.

נכתב ע"י: שפירו, בראון ואסטין.
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support