מספר פריט : 4458

רוש (2007) יותר מאשר מיינדפולנס: כשאתה תופס נמר בזנב, תן לו לאכול אותך

מספר פריט : 4458

Rosch, E. (2007). More than mindfulness: When you have a tiger by the tail, let it eat you. Psychological Inquiry 18(4), 258-264.

המאמר של רוש מבקר את התפיסה ההגמונית של הפסיכולוגיה העכשווית את התרגול של מיינדפולנס. "המדדים השונים שמתיימרים למדוד מיינדפולנס ולהופכו לאופרטיבי מודדים עניין אחר לחלוטין. מחקר כזה עשוי לתרום להבנת בריאות בפני עצמו" (עמ' 258). היא מתייחסת לבראון ואחרים אשר הגדיר מיינדפולנס כ"מודעות מקבלת" שהוא מושג שבפועל הוא מורכב הרבה יותר כאשר ממקמים אותו בתפיסה הבודהיסטית. הטקסטים של האבהידהרמה (טקסטים הנתפסים כפסיכולוגיה הבודהיסטית) "מיינדפולנס הוא תפקוד מנטאלי שעשוי להיות נוכח או נעדר ברגע של תודעה. משמעותו לעקוב, באותו רגע, אחר האובייקט של התודעה עם מיקוד מנטאלי בהיר" (עמ' 259). אך "מודעות מקבלת" היא "רחוקה מטכניקה פשוטה או סוג מצב תודעה שניתן לקרוא לו מיינדפולנס. מדובר כאן בתחום שלם של ידיעה והיות בעולם, והוא מורכב ממופעים תלויים אהדדי. הם באופן סימולטאני שותפים להכול ומהווים חלק מהמודעות המוארת עצמה. אלו כוללים הרפייה, הרחבת תודעה, ושחרור אפילו למצבים עמוקים של אי ידיעה, גישה לבינה שהיא מעבר למה שאנו תופסים ברגיל כנתפסת בתודעה או בשכל, ולב פתוח וחם הניצב אל מול כל חווייה ואל העולם" (עמ 261).

הטכניקות שמיושמות על מנת לחנוך תלמיד למרחב הזה הן רחבות ביותר. כנגד רקע זה, רוש מתבוננת בארבע שיטות טיפוליות הכוללות מיינדפולנס: הפגת-מתחים מבוססת מיינדפולנס (קבט-זין, 1990), טיפול-קוגניטיבי מבוסס מיינפולנס (סיגל, וויליאמס וטיסדייל, 2002, טיסדייל וברנארד, 1993), טיפול התנהגותי דיאלקטי (לינהאן, 1993a,b) וטיפול בקבלה ומחוייבות (הייס, סטרוסל וווילסון, 1999) (עמ' 261). ניתן לכנות א ארבע שיטות הטיפול כמבוססות-בינה ממש כשם שהן מבוססות-מיינדפולנס. מיינדפולנס מצוי בשני אופנים בשיטות הללו: כחלק מן הטיפול, וכהצדקת-על אמפירית כמנגיש סוגי בינה אחרים. רוש עוסקת בחמישה מדדים למיינדפולנס: 1) MAAS 2) FMI 3) KIMS 4)CAMS ו 5) MQ (ר' פירוט שמות באנגלית). היא מבקרת את כולם: "בשלב זה צריך כבר להבין לכל מי שמכיר מדדים אלו שאף לא אחד מהם מודד מיינדפולנס במובן בודהיסטי צר או במובן הרחב של מודעות מוארת" (עמ' 262). רוש טוענת שהמדדים הללו מודדים "פרקטיות, שפיות יחסית, והגיוניות" (עמ' 263) – כלומר, הם בוחנים את "האדם בעל שיקול הדעת" ש"מסתדר בחברה באופן סביר, איננו מרחף, רגשני מדי, או מבקר את עצמו, והוא בעל יכולת שפתית תיאורית" (עמ' 263).

"לנסות לבודד מרכיבים בודדים ולעשות מניפולציות בהם כך שיישלטו באופן שיטתי משול להרג של ארנבת וניתוח שלה שבו מחפשים את מרכיבי החיים" (עמ' 263). רוש לפיכך, מצביעה על המוגבלות שלנו ביחס למיינדפולנס ומציעה שנקבל את פער הידיעה: "היפתחות לאפשרות של אי ידיעה היא אולי חשובה יותר מאשר היפתחות לחוויה במסגרת של ידיעה. הכרה באי ידיעה היא מה שמכונן ענווה אמיתית שכל מסורת של קונטמפלציה וטיפול יוקירו. זהו גם הבסיס למדע" (עמ' 263). המחקר עודו מוגבל, ובשלב זה הוא איננו מסוגל לחדור מעבר לרמת השכל. מודעות מעוגנת בינה היא עמוקה כל כך שהיא שולחת אותנו לבחון את הנחותינו לגבי מהו מדע. "משוך בזנב הנמר של מיינדפולנס ונמר המודעות מבוססת הבינה קופץ. הוא עשוי לטרוף את הנחות המדע שלנו ואת הנחותינו לגבי עצמנו. בשלב זה – כמו בחלומות בהקיץ – אולי פשוט עלינו לתת לנמר לטרוף אותנו" (עמ' 264).


Rosch's paper is a harsh critique of hegemonic contemporary psychological view of mindfulness. "The various scales purporting to operationalize and measure mindfulness actually measure a different factor; such research may be important in its own right in understanding health" (p. 258). She addresses Brown et al's definition of mindfulness as a "receptive awareness", which is in fact a much more complex concept when grounded in a fuller understanding of Buddhism. The texts of the abhidharma (texts that are referred to as Buddhist psychology) "mindfulness…is a simple mental factor that can be present or absent in a moment of consciousness. It means to adhere, in that moment, to the object of consciousness with a clear mental focus" (p. 259). Yet receptive awareness is "Far from a simple technique or type of consciousness that we might call mindfulness. We are deailing with an entire mode of knowing and of being in the world composed of many interdependent synergistic facets which are simultaneously ways of entering the whole and themselves part of the enlightened awareness itself. These include a relaxation and expansion of awareness, a letting go even into deep states of not knowing, access to wisdom knowing beyond what we think of as consciousness or the mind, and an open hearted inclusive warmth toward all of experience and to the world." (p. 261).

The techniques involved in initiating a student into this vastness are very broad. Against this backdrop Rosch looks at four therapeutic systems that include mindfulness: Mindfulness Based Stress Reduction (MBSR; Kabat-Zinn, 1990), Mindfulness Based Cognitive Therapy (MBCT; Segal, Williams, & Teasdale, 2002; Teasdale &Barnard, 1993), Dialectical Behavior Therapy (DBT; Linehan, 1993a,b), and Acceptance and Commitment Therapy (ACT; Hayes, Strosahl, & Wilson, 1999) (p. 261).

Rosch suggests that the four therapies described can be called wisdom based just as much as they are mindfulness-based. Mindfulness features in two ways in these practices: as part of the therapy, and as an umbrella empirical justification for its accessing other types of wisdom. Rosch claims there have been five scales devised for measuring mindfulness: 1) the Mindful Attention Awareness Scale (MAAS; Brown & Ryan, 2003), 2) the Freiburg Mindfulness Inventory (FMI; Buchheld, Grossman, & Walach, 2001), 3) the Kentucky Inventory of Mindfulness Skills (KIMS; Baer, Smith, & Allen, 2004), 4) the Cognitive and Affective Mindfulness Scale (CAMS; Hayes & Feldman, 2004), and 5) the Mindfulness Questionaire (MQ; see Baer, Smith, Hopkins, Krietemeyer, &Toney, 2006). Rosch levels harsh critique on all of them: "By now it should be clear to anyone acquainted with the scales that none of them is measuring either mindfulness in the narrow Buddhist sense or enlightened awareness in its broader sense" (p. 262). Rosch suggests that these scales amount to measures of "Practicality or Relative Sanity or Reasonableness." (p. 263) – that is, they indicate the "reasonable man" who " gets along reasonably well in his society, is one who is not too spaced out or emotional or self-critical and has reasonable descriptive facility with language" (p. 263).

"To try to isolate and manipulate single factors that actually operate only systemically is like killing a rabbit and dissecting it to look for its aliveness" (p. 263). Rosch thus clearly points to our limitations in respect to mindfulness and suggests that we should respect the gap of knowing: "Opening to the wisdom in not knowing may be even more important than opening to experiences within knowing. Acknowledging not knowing is what evokes the genuine humbleness prized by every

contemplative and healing tradition. It is also the basis of science." (p. 263). Our research is still limited, and may not at this point penetrate beyond the mind's surface level. Wisdom awareness is so profound so as to send us questioning our very assumptions of what science is. "Pull on the tiger’s tail of mindfulness and out leaps the tiger of wisdom awareness that may consume assumptions about our science and ourselves. At this point—as in lucid dreams—maybe we should just let the tiger eat us" (p. 264).

Baer,R. A., Smith,G. T.,&Allen,K.B. (2004).Assessment ofmindfulness by self-report: The Kentucky Inventory of Mindfulness Skills. Assessment, 11, 191–206.

Baer, R. A., Smith, G. T., Hopkins, J., Krietemeyer, J., & Toney, L. (2006). Using self-report assessment methods to explore facets of mindfulness. Assessment, 13, 27–45.

Buchheld, N., Grossman, P., &Walach, H. (2001).Measuring mindfulness in insight meditation (Vipassana) and meditation-based psychotherapy: The development of the Freiburg Mindfulness Inventory (FMI). Journal of Meditation and Meditation Research, 1, 11–34.

Brown, K. W., & Ryan, R. M. (2003). The benefits of being present: Mindfulness and its role in psychological wellbeing. Journal of Personality and Social Psychology, 84, 822–848.

Hayes, S. C., & Feldman, G. (2004). Clarifying the construct of mindfulness in the context of emotion regulation and the process of change in therapy. Clinical Psychology: Science and Practice, 11, 255–262.

Hayes, S. C., Strosahl, K., & Wilson, K. G. (1999). Acceptance and commitment therapy: An experiential approach to behavior change. New York: Guilford.

Kabat-Zinn, J. (1990). Full catastrophe living. New York: Dell Publishing.

Linehan, M. M. (1993a). Cognitive-behavioral treatment of borderline personality disorder. New York: Guilford.

Linehan, M. M. (1993b). Skills training manual for treating borderline personality disorder. New York: Guilford.

Segal, Z. V.,Williams, J. M., & Teasdale, J. D. (2002). Mindfulnessbased cognitive therapy for depression: A new approach to preventing relapse. New York: Guilford.

נכתב ע"י: רוש, א..
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support