מספר פריט : 4418

רוג'ר (2000) מוסרי, רוחני, דתי – האם הן מילים נרדפות?

מספר פריט : 4418

Rodger, A. (2000). Moral, Spiritual, Religious – Are they Synonymous? In Mal Leicester, Celia Modgil and Sohan Modgil (eds.). Education Culture and Values. Vol. 5) London and New York: Falmer Press. 3-14.

השורש של הרוחניות "מעוגן במודעות מסוג מסוים" (עמ' 4). "רוחניות איננה תופעה דתית באופן ספציפי. היא מושרשת ביכולת בסיסית אופיינית להיות מודע לעולם דרך התייחסות אליו בדרך מסויימת…" מודעות רוחנית מתוארת "באופן טיפוסי כישירה או בלתי-מתווכת, ומאופיינת בפנימיות והשתתפות במציאות של מה שנחווה באופן זה" (שם). מודעות זו בדרך כלל מלווה ב"תובנה", "היווכחות". במקרים מסויימים אלו מציינות אחדות של היודע עם הנודע בעוד במקרים אחרים הן יכולות לציין מעורבות והיבדלות. מודעות זו לא ניתנת להפקה, אך יש מסורות שמציעות טכניקות שמטות אדם לחוויה כזו. רוחניות קשורה בשלמות האדם, וכוללת את שלמות החיים. "חיי הרוח אינם אספקט מסויים של חיי אדם, אלא הם החיים בשלמותם הנראים ונחיים מתוך פרספקטיבה מסויימת" (שם).

כל התייחסות מלאה לרוחניות אנושית צריכה לעסוק בשלוש רמות: "1) רוחניות כמודעות 2) רוחניות כתגובה למה שנחווה דרך מודעות. ו3) רוחניות כדרך חיים, שבה התגובה לרוחניות מוכללת אל תפיסה חובקת חיים. בכך נכלל גם כינון עמדה של קבלת תורה המכוונת לטרנספורמציה אל עבר מימוש אנושי" (עמ' 6).

רוג'רס לא סבור שיש להחיל רוחניות על מוסריות. "הנטייה של רוחניות לטרנסצנדנציה מנרקיסיזם ואגוצנטריות היא כבר אספקט מוסרי מובלע ברוחניות" (שם). תפיסה כזו של רוחניות מאפשרת גם קישור ישיר לקהילתיות. "קהילתיות נבנית במצב שבו תשומת הלב לאחרים מובילה למודעות משותפת שכיוונה הוא יחסי התחשבות בזולת" (שם). מוסריות שמבוססת על מודעות רוחנית מחוייבת לטרנסצנדנציה של העצמי במובן של טרנסצנדנציה מן האגו. תהליך זה עבור רוג'רס הוא רוחני משום שאם הוא מיושם באופן יעיל הוא מחולל טרנספורמציה הוליסטית.

רוג'ר בוחן את שלושת אופני הידיעה הדתית שמתאר בארון פרידריך פון הוייגן: מוסדית, ביקורתית ומיסטית. השלב המוסדי הוא חניכה לחברה/תרבות. פירושו דרך חיים ומסגרת ייחוס אינטלקטואלית. השלב הביקורתי הוא רפלקציה עצמית של אדם על דפוסי האמונה שירש "ביחס לעקיבותם-העצמית" עם "אמיתות קבילות" ועם היחס שלהם לחוויית המציאות של האדם. רק בשלב השלישי, המיסטי, אדם יכול לנוע מעבר לכבילות במסגרת הייחוס הראשונית. "הבנה מיסטית ראוייה מכירה בכך שהביטוי התרבותי המועדף או האלטרנטיבה שלו אינם יכולים לנכס לעצמם את האמת. כל מסגרת כזו היא היפותזה (חיה) זמנית וראשונית, שניתן לשנותה לאור מה שמתגלה מתוך החיים לאורה. המסגרת האפקטיבית ביותר ללמידה היא זו שמביאה אותנו פעם אחר פעם לסף יכולתה לפרש את העולם הנחווה באופן משכנע. בנקודה זו, על ידי כניעתנו לעולם אשר מסרב לפרשנות זו, אנו מבססים עמדה המאפשרת (ללא התחייבות) תובנה כנה ורעננה. זוהי היווכחות ולא הבנה בלבד, והיא כוללת השלכות לגבי שינוי בתפיסה הקודמת של העולם" (עמ' 12).


The root of spirituality "is lodged in awareness of a specific kind" (p. 4). "spirituality is not specifically a religious phenomenon. It is rooted in a fundamentally and characteristically human capacity for being aware of the world through relating to it in a particular way…" a spiritual awareness is "typically described as direct or unmediated, and as being characterized by inwardness and participation in the reality of what is experienced in this way" (p. 4). Such awareness is usually followed by "insight", "realization". In some cases these signify a unification of knower and known while in others this could entail both involvement and detachment. This awareness cannot be produced, yet some traditions suggest techniques that make one predisposed to such experience.

Any comprehensive treatment of human spirituality should recognize three levels: "1) spirituality as awareness. 2) spirituality as response to what is received in awareness leading to increasing awareness. And 3)spirituality as way of life, in which response to awareness is generalized to embrace the whole life as a settled disposition which includes acceptance of the discipline of a way of transformation in the direction of human fulfillment" (p. 6).

Spirituality has to do with human wholeness, and includes the whole of human life. "The life of the spirit is not a particular aspect of a person's life, it is the whole of that life seen and lived from a particular perspective" (p. 6).

Rodgers finds no need to "apply" spirituality to "morality". "The inherent tendency of spirituality to transcend narcissism and egocentrism is already an essentially moral aspect of spirituality itself" (p. 6). This account spirituality also lends itself directly to the concept of community. "Community arises in situations where attention to others leads to the kind of mutual awareness which promotes genuinely considerate response and relationships" (p. 6). Morality that is grounded in spiritual awareness is committed to self-transcendence in the sense of transcending one's ego. "our capacity to act well towards other people…calls not simply for making decisions of a particular kind, not merely for letting a principle of justice guide our actions, but for a change in the person we are, so that we are, to some extent and increasingly, freed from our self-obsessed narcissism and become capable of genuinely seeing the other person" (p. 8) This process to Rodgers is spiritual as if it is effectively carried it is holistically transformative. "What faith is toward the cosmos, goodwill is towards other people. Faith may seek to express itself in statements of belief, and goodwill to express itself in rules or principles." (p. 8)

Rodgers explores Baron Friedrich von Hugel's three ways of religious "knowing": institutional, critical and mystical. The institutional stage is an induction into a membership of the society/culture. This entails a way of life and an intellectual frame of reference. The critical phase is a reflection over one's inherited patterns of belief "in the light of their internal self-consistency" with other "well-accredited truths" and their correspondence with experienced reality. Only in the third, mystical stage can one move beyond entrapment within the initial frame of reference. "A properly mystical understanding recognizes that neither the culture's preferred articulation of its knowledge nor any alternative to it can claim ultimacy. Any such frame is a provisional and heuristic working (and living) hypothesis, subject to modification in the light of what is discovered by working and living within it. The most effective framework for learning will be one which brings us from time to time to the threshold of its own capacity to interpret the experienced world convincingly. At that point, by subjecting ourselves to the world which eludes such interpretation, we dispose ourselves to the possibility (never with a guarantee) of genuinely fresh insight in which something is realized rather than simply understood, together with its implications for change to the previous way of construing the world." (p. 12)

von Hugel, F. ([1908] 1923)  The Mystical Element of Religion. As studied in St. Catherine of Genoa and her Frends, 2nd ed. London: Dent.

נכתב ע"י: רוג'רס ס. ר..
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support