מספר פריט : 4216

צ'אלמרס (1995). להתמודד עם הבעיה של תודעה

מספר פריט : 4216

מאמר מכונן זה הופך רלבנטי לאתר בשל הגישה המתודית שהוא מציע לבעית יסוד הקשורה ב"רוחניות". בכל תיאור של חוויה רוחנית, או חינוך שמבקש לחולל חוויות כאלו, יהיה צורך להתמודד עם האפיסטמולוגיה והאונטולוגיה של מושג התודעה ו/או בעיית הגוף/נפש. מאמר זה מציע מספר הבחנות יסודיות בהקשרים הללו.

            "רוב התיאוריות הנוכחיות של תודעה, שוללות את עצם התופעה, מסבירות דבר מה אחר מתודעה, או מעלות את הבעיה לדרגת תופעה מסתורית נצחית" (עמ' 25). צ'אלמרס טוען כי יש הרבה בעיות סביב המושג "תודעה", ומציע הבחנה בין הבעיה "הקשה" והבעיות ה"קלות". "הבעיות הקלות עם המושג תודעה הן אותן בעיות שנראה כי ניתן לחקור אותן דרך מתודות סטנדרטיות של מדע הקוגניציה, שבו תופעה מוסברת דרך מכניזמים מוחיים או מחשביים. הבעיות הקשות הן אלו שנראה כי לא ניתן לחוקרן באופן זה" (עמ' 2). צ'אלמרס מונה מספר בעיות קלות:

א.     היכולת להבחין, לקטלג ולהגיב לגירויים סביבתיים.

ב.      האינטגרציה של מידע על ידי מערכת קוגניטיבית.

ג.      היכולת לדווח על מצבים מנטאליים.

ד.      היכולת של מערכת לגשת למצביה הפנימיים.

ה.      המיקוד של תשומת הלב.

ו.       השליטה המכוונת בהתנהגות.

ז.       ההבדל בין ערות לשינה.

בעיות אלו מאפשרות הסבר כעת או יאפשרו הסבר בעתיד בעתיד, דרך המכניזמים המוחיים והמחשביים אשר עומדים בתשתיתן. הבעיה ה"קשה" היא זו של החוויה. לא מדובר בבעיה של עיבוד אינפורמציה אלא באספקט הסובייקטיבי הממשי של מה שנייג'ל (1974) כינה – אותו דבר שהוא להיות אורגניזם מודע. לא ברור כיצד ומדוע החוויה עולה מתוך הבסיס הפיזי ומתבטאת בעושר של החיים הפנימיים. "אם יש בעיה שהיא 'ה'בעיה של התודעה אזי זוהי הבעיה הזאת. במובן מרכזי זה של 'תודעה', אורגניזם הוא מודע אם יש דבר מה שמייצג את איך זה להיות אורגניזם כזה, ומצב מנטאלי הוא מודע אם יש משהו שהוא כמו להיות במצב כזה" (עמ' 3). מושגים אחרים המתארים זאת הם 'קוואלייה' או 'חוויה מודעת'. ההסבר של תפקוד קוגניטיבי דורש ספציפיקציה של מכניזם שמבצע אותו. מודלים נוירופיזיולוגיים וקוגניטיביים עוסקים בכך. על מנת לטפל במשימה כזאת למשל, "כדי להסביר למידה, אנו צריכים להסביר את האופן בו היכולות ההתנהגותיות של מערכת ניתנות לשינוי לאור אינפורמציה מן הסביבה, ואת האופן שבו מידע חדש יכול להשפיע על הסיגול של פעולות המערכת לסביבה. אם נראה כיצד מכניזם מוחי או מחשבי עושה את העבודה הזו, הרי שנצליח להסביר למידה" (עמ' 5). הבעיה הקשה היא קשה משום שהיא חורגת אל מעבר לביצוע ותיפקוד. גם כאשר סוף סוף נסביר את כל המכניזמים הקוגניטיביים עדיין תישאר השאלה, "מדוע ביצוע התיפקוד מלווה בחוויה?" (עמ' 5). ניתן לדמיין את כל עיבוד האינפורמציה הזה ללא תחושה פנימית. לוין (1983) קרא לכך "הפער ההסברי" בין תפקודים לחוויה. צ'אלמרס מציע, "נדרש גשר על מנת להסביר את הפער הזה" (עמ' 6). הסבר של תפקודים איננו לוקח אותנו לשם. החלק הבא של המאמר מביא מספר דוגמאות להסבר של תודעה. צ'אלמרס מביא מקרי-בוחן שממחישים את טענתו שכולם בסופו של דבר מסבירים את הבעיות הקלות ולא את הבעיה הקשה. צ'אלמרס סוקר מספר אסטרטגיות שמנסות להתחמק מן השאלה, אך הוא מתעקש על כך שהסבר בעיית החוויה הוא הדילמה המהותית ביותר של תיאוריה של תודעה.

על מנת לתקוף את הבעיה הקשה חייב להיות מרכיב נוסף להסבר. כאן מופיע האתגר לגבי אלו שלוקחים את הבעיה הקשה ברצינות, "מהו המרכיב הנוסף, ומדוע מרכיב זה הוא שמסביר את החוויה המודעת" (עמ' 10). צ'אלמרס פונה כעת לסקור מספר הצעות למרכיבים נוספים וקובע כי אף אחת מן ההצעות הללו איננה עובדת. מרכיבים כאלו, או שהם מסבירים תפקוד בסופו של דבר, או שהם מותירים את הבעיה מיסתורית. למשל, מכניקת הקוונטים הוצעה כמרכיב נוסף, אך עדין לא ברור מדוע היא גורמת לחוויה המודעת.

בהקבילו את בעיית התודעה למצבים אליהם נקלעה הפיזיקה, צ'אלמרס מציע שאנו חייבים לוותר על הרעיון של תיאוריות רדוקטיביות שדרכן מוסברות תופעות בהתבסס על אלמנטים פשוטים יותר. בעוד שאפשרות כזאת סיפקה פתרונות במספר מקרים, בפיזיקה למשל, כשבעיות קשות לא נפתרו, האונטולוגיה של הפיזיקה התרחבה. כך למשל מקסוול הציע את הכוחות האלקטרומגנטים כיסודות בפיזיקה. צ'אלמרס מציע אם כן את החוויה כיסוד. התחושה העולה מהצעה כזו היא שאין כאן פתרון כלל, אבל בתיאוריות פיזיקליות מתקיים דפוס דומה פעמים רבות. פיזיקאים מניחים את הקיום של החומר כיסוד ומתקדמים משם, ואנחנו לא מתנגדים לכך או רואים בכך בעיה. צ'אלמרס מציע כי, "אין שום דבר רוחני או מיסטי בתיאוריה הזו – הצורה הכללית שלה היא כשל תיאוריה פיזיקלית, שבה מוצעים מספר ישויות המקושרות על ידי חוקים יסודיים. היא מרחיבה את האונטולוגיה במעט, אבל מקסוול עשה את אותו הדבר. בעצם, המבנה הכללי של עמדה כזו הוא נטורליסטי לחלוטין, ומאפשר יקום שבסופו של דבר מתפרק לכדי רשתות של ישויות בסיסיות הכפופות לחוקים פשוטים, ותיאוריה של תודעה שניתנת לביטוי באמצעות חוקים אלו. אם צריך לכנות עמדה זו בשם, ניתן לכנותה דואליזם נטורליסטי. אם תפיסה זו היא נכונה" (עמ' 15).

צ'אלמרס פונה כעת לפיתוח תיאוריה בסיסית של תודעה בהתבסס על ההתייחסות אל החוויה כיסוד. יש מעט מאוד נתונים אובייקטיביים מבחינה זו, משום שאין שום דרך לגיטימית לייצר מידע כזה. אך הן החוויה האישית, והן היכולת לדווח עליה מאפשרים לפתח תיאוריה בסיסית. תיאוריה כזאת יכולה להתבסס על טיעונים פילוסופיים וניסויים מחשבתיים. היא תהיה בעלת אופי ספקולטיבי יותר, ותידמה לתיאוריות פיזיקליות השואפות לפשטות, אלגנטיות והומוגניות. בהעדר אפשרות של תצפית אינטרסובייקטיבית עדין יש קריטריונים רבים מספור שמאפשרים הערכה: "פשטות, עקיבות עצמית, התאמה לתיאוריות בתחומים אחרים, אפשרות לייצר את המרכיבים של חוויה שהם מוכרים מעולמנו הפנימי, ואפילו התאמה לצו של היגיון משותף. ייתכן שיוותרו עניינים מהותיים בלתי ברורים כשכל המגבלות הללו יוחלו, אך אנו יכולים לפחות לפתח מספר תיאוריות סבירות אפשריות. רק כאשר נפתח תיאוריות כאלו נוכל להעריך אותן" (עמ' 17).

תיאוריה לא רדוקטיבית של תודעה מתבססת על מספר עקרונות פסיכופיזיים. עקרונות אלו עוסקים באופן שבו החוויה עולה מן הפיזי, משום שזוהי הסביבה שתיאוריה כזו מבקשת לבסס. צ'אלמרס מציע מספר עקרונות כאלו:

1.     עקרון המבניות הקוהרנטית: עקרון זה קובע קוהרנטיות בין מבנה התודעה למבנה המודעות. "מודעות היא תיפקוד לעילא, אבל עדין היא קשורה באופן אינטימי לחוויה מודעת" (עמ' 18). כשיש תודעה יש מודעות. חוויה מודעת פירושה מידע תואם וזמין במערכת קוגניטיבית, והוא בשליטת ההתנהגות ומאפשר דיווח מילולי. כל מה שאנו חווים ניתן לייצוג קוגניטיבי. "עקרון זה מייצג עובדה מרכזית שעל אף שתהליכים קוגניטיביים לא כרוכים בעובדות על חוויה מודעת, תודעה וקוגניטיציה לא מרחפות באופן חופשי זו מזו אלא יש ביניהן התאמה אינטימית".  (עמ' 19).

2.     עקרון אי ההשתנות הארגוני. שינויים בחוויה תואמים שינויים בעיבוד. "שתי מערכות שוות צורה הכרח כי יחוו את אותה החוויה" (עמ' 21).

3.     תיאוריית האספקט הכפול של המידע. מידע הוא בעל אספקט פיזיקלי ואספקט תופעתי. החוויה ניתנת אם כן להסבר כאספקט אחד של מידע, כפי שהאספקט הפיזי מגולם בעיבוד פיזיקלי.

צ'אלמרס חושב על התיאוריה שהוא מציע ומכנה "רעיון", וטוען ששני העקרונות הראשונים שהם לא-בסיסיים יהיו כנראה חלק בלתי נפרד מכל תיאוריה של תודעה. העקרון השלישי הוא ספקולטיבי יותר אם כי הוא מתקבל על הדעת.

Chalmers, D. (1995). Facing up to the problem of consciousness. Journal of Consciousness Studies 2(3), 200-219.

This groundbreaking paper becomes relevant to this website’s concern in respect to its methodical approach to a fundamental problem concerned with “spirituality”. In any account of a spiritual experience, of an education that aspires to invoke such experiences, one would have to consider the epistemology and ontology of consciousness and/or the mind/body problem. This paper offers some fundamental observations in this respect.

“Most existing theories of consciousness either deny the phenomenon, explain something else, or elevate the problem to an eternal mystery” (p. 25). Chalmers suggests that there are many problems with the term “consciousness”, and offers an initial distinction between the “hard” and the “easy” problems. “The easy problems of consciousness are those that seem directly susceptible to the standard methods of cognitive science, whereby a phenomenon is explained in terms of computational or neural mechanisms. The hard problems are those that seem to resist those methods.” (p. 2). He lists some of these easy problems,

the ability to discriminate, categorize, and react to environmental stimuli;

the integration of information by a cognitive system;

the reportability of mental states;

the ability of a system to access its own internal states;

the focus of attention;

the deliberate control of behavior;

the difference between wakefulness and sleep.

The above problems either lend themselves now, or will in the future, to explanations in the nature of explaining the neural or computational mechanism undergirding them. The “hard” problem is of experience. This is not just a problem of information-processing but the actual subjective aspect that Nagel (1974) referred to as there is something it is like to be a conscious organism. It is unclear how and why experience arises from a physical basis to the richness of inner life. “If any problem qualifies as the problem of consciousness, it is this one. In this central sense of “consciousness”, an organism is conscious if there is something it is like to be that organism, and a mental state is conscious if there is something it is like to be in that state.” (p. 3). Other terms that describe this are “qualia” or “conscious experience”. The explanation of a cognitive function requires specifying a mechanism that performs it. Neurophysiological and cognitive models do just that. Tackling this kind of task for example, “To explain learning, we need to explain the way in which a system’s behavioral capacities are modified in light of environmental information, and the way in which new information can be brought to bear in adapting a system’s actions to its environment. If we show how a neural or computational mechanism does the job, we have explained learning.” (p. 5). The hard problem is hard because it goes beyond performance and function. Even when we finally explain away all the required cognitive mechanisms we still remain with the question, “Why is the performance of these functions accompanied by experience?” (p. 5). It is possible to envision all this information-processing without inner feel. Levine (1983) called this “the explanatory gap” between functions and experience. And Chalmers suggests “we need an explanatory bridge to cross it” (p. 6). Account of functions does not take us there. The next part of the paper brings a number of attempts to explain consciousness. Chalmers uses these as case-studies that demonstrate his case, for all these accounts eventually handle the easy problems not the hard one. Chalmers also reviews some strategies that attempt to duck the question, yet he insists that explaining the problem of experience would be the most pressing issue of a theory of consciousness.

In order to tackle the hard problem there must be an extra ingredient to our explanation. This challenges those who are serious about the hard problem with the question, “What is your

extra ingredient, and why should that account for conscious experience?” (p. 10). Chalmers now review some of these extra ingredients proposed by some accounts, and suggests that none of them work either. Such ingredients either end up explaining functions, or they leave the problem mysterious. For example quantum mechanics has been proposed as an extra ingredient, but it will still not be clear why it would give rise to experience.

Paralleling the hard problem of consciousness to theories in physics Chalmers suggests that we have to give up reductive theories that attempt to explain phenomena based on simpler elements. While this possibility worked in some cases, in physics for example, when hard problems could not be explained, the ontology of physics expanded. This was how Maxwell introduced electromagnetic forces as fundamentals in physics. Chalmers thus suggests that experience should become a fundamental. The sense created by such proposal is clearly that there is no solution involved here, however physical theories do that all the time. They assume the existence of matter and build from there for example, but we do not hold that against them. Chalmers proposes that, “There is nothing particularly spiritual or mystical

about this theory—its overall shape is like that of a physical theory, with a few fundamental entities connected by fundamental laws. It expands the ontology slightly, to be sure, but Maxwell did the same thing. Indeed, the overall structure of this position is entirely naturalistic, allowing that ultimately the universe comes down to a network of basic entities obeying simple laws, and allowing that there may ultimately be a theory of consciousness cast in terms of such laws. If the position is to have a name, a good choice might be naturalistic dualism. If this view is right” (p. 15).

Chalmers now offers an initial theory of consciousness based on its treatment as a fundamental. There is a paucity of objective data in this case for there is no plausible way to produce such data. Yet both one’s own experience, and the ability to report about experience allows for an initial theory. This theory can be based on philosophical argumentation and thought experiments. It will have a more speculative nature, and will resemble physical theories that seek simplicity, elegance, and homogeneity. In the absence of intersubjective observation there are still numerous criteria that allow for evaluation: “simplicity, internal coherence, coherence with theories in other domains, the ability to reproduce the properties of experience that are familiar from our own case, and even an overall fit with the dictates of common sense. Perhaps there will be significant indeterminacies remaining even when all these constraints are applied, but we can at least develop plausible candidates. Only when candidate theories have been developed will we be able to evaluate them” (p. 17).

A nonreductive theory of consciousness stands of a number of psychophysical principles. These principles are concerned directly with the way in which experience arises from the physical, because this is the domain for which this theory provides the grounds. Chalmers now proposes such principles:

1.     The principle of structural coherence: this indicates the coherence between the structure of consciousness and the structure of awareness. “Awareness is a purely functional notion, but it is nevertheless intimately linked to conscious experience” (p. 18). When there’s consciousness there’s awareness. Conscious experience implies a corresponding information in the cognitive system available in the control of behavior and lends itself to verbal report. Whatever we experience can be cognitively represented. “This principle reflects the central fact that even though cognitive processes do not conceptually entail facts about conscious experience, consciousness and cognition do not float free of one another but cohere in an intimate way” (p. 19)

2.     The principle of organizational invariance. Changes in experience correspond to changes in processing. “Two functionally isomorphic systems must have the same sort of experiences” (p. 21)

3.     The double-aspect theory of information. Information has both a physical aspect and a phenomenal aspect. Experience therefor might be explained as one aspect of information, as the physical aspect is embodied in physical processing.

Chalmers reflects on his own theory or rather “idea” as he terms it, and proposes that the first two principles that are non-basic will probably feature in any theory of consciousness. The third that is basic is more speculative yet plausible.

Levine, J. 1983. Materialism and qualia: The explanatory gap. Pacific Philosophical

Quarterly 64:354-61.

Nagel, T. 1974. What is it like to be a bat? Philosophical Review 4:435-50.

נכתב ע"י: צ'אלמרס.
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support