מספר פריט : 4142

פלדמן וקוייקן (2011). חמלה במרחב הסבל

מספר פריט : 4142

Feldman, C. & Kuyken, W. (2011). Compassion in the landscape of Suffering. Contemporary Buddhism, 12(1), 143-155

בטקסטים בודהיסטים קלאסיים חמלה מוגדרת כ"לב הרועד נוכח הסבל" (עמ' 144), והיא נחשבת ל"איכות הנעלה ביותר של הלב האנושי ו"המוטיבציה העומדת בבסיס כל הדרכים המדיטטיביות של ריפוי ושחרור" (שם). חמלה היא תגובה לסבל שמבוססת על הכרה בכך ש"לא כל כאב ניתן ל'תיקון' או ל'פתרון'" אך היא גם "היכולת להיפתח למציאות של סבל ולקוות לריפויה" (שם). חמלה כוללת נדיבות, אמפתיה, קבלה, אומץ, סובלנות ושוויון נפש. על פי הפסיכולוג פול גילברט (2009) חמלה היא מצב אפשרי וטבעי לנו בהתחשב באופן שבו אנו דואגים לילדים צעירים. הוא מגדיר חמלה בהתבסס על דאגה, נחמה, סימפטיה, אמפתיה ואי-שיפוטיות. נף (2003a) מתארת חמלה עצמית ככוללת נדיבות-עצמית ('היות נדיב ומבין כלפי עצמך במצבים של כאב וכשלון' (עמ' 85)), אנושיות משותפת (תפיסת אדם את חווייתו כחלק מחווייה רחבה של אנושיות' (שם)), ומיינדפולנס ('החזקה במחשבות מכאיבות וברגשות מתוך מודעות מאוזנת' (שם)). הכותבים מציעים את ההגדרה הבאה: "חמלה היא אוריינטציה של התודעה שמזהה כאב, ואת האוניברסאליות של הכאב, בחוויה האנושית יחד עם היכולת לפגוש כאב עם נדיבות, אמפתיה, שוויון נפש וסבלנות. בעוד חמלה-עצמית מכוונת לחוויה שלנו, חמלה מנביעה אוריינטציה זו אל עבר אחרים" (עמ' 145). הם מנתחים את תפקידה של החמלה בחיינו כמהותית לרווחתנו, וכאלטרנטיבה לפחד ודחייה. "היא מה שמאפשר לנו לפנות לעבר המצוקה והכאב במקום לברוח מהם" (עמ' 146).

מסורות רוחניות רבות טוענות ש"אנו יכולים ללמוד להטות את הלב/תודעה אל עבר חמלה" (עמ' 148). חמלה במסורות אלו נחשבת לאומנות שיש לטפחה כמו כל אומנות אחרת. היא מפותחת בהתבסס על תרגול מתמשך ומסור. במובן זה "היא חינוך מחודש של הלב הכרוך בללמוד מה המשמעות של להיות נדיב ונוכח במחיצת הסבל" (עמ' 148). מחקרים מראים שהתערבויות מבוססות מיינדפולנס מטפחות חמלה-עצמית, גם ללא תרגול ישיר של מדיטציות חמלה. הודגם גם שהתערבויות אלו אפקטיביות גם בהקלה על הסבל משום שהן מטפחות חמלה (קוייקן ואחרים, 2010) (עמ' 149). מחקרים רבים מראים את הקשר החיובי שבין חמלה לרווחה ואת העדרה למצוקה (פרדריקסון ולוסדה, 2005,….קלי זורוף ושפירא, 2009, לוץ ואחרים, 2008, ונף 2003a, 2003b). הכותבים מתארים כיצד שיפוטיות-עצמית ובושה חוסמות את הופעת החמלה ובמקרים רבים מקבעות את המצוקה הרגשית. רומינציה יוצרת ראיפיקציה (חיפצון) וממצקת את החווייה. בכך היא מונעת ממנה להשתנות (עמ' 150).

            "חמלה-עצמית כרוכה במסגור מחדש של הנרטיב העצמי. במקום שחרדתיות ודיכאון או אובססיה יראו ככישלון אישי או כלא-ראויים הם נתפסים פשוט כסבל, ובכך הם ראויים לאותה חמלה שהיינו מביעים כלפי כל אדם החווה סבל…חמלה איננה פשוט רגש נעים. היא טרנספורמציה של נקודת המבט על סבל ועל תפיסת ה"עצמי""(עמ' 150). הכותבים מתייחסים למעבר מדחייה של סבל לקבלתו בברכה כ"מעבר הרגשי-פסיכולוגי הרדיקאלי ביותר שאדם יכול לעשות. זהו מעבר שמתווך על ידי מיינדפולנס, מהיות קורבן חסר-ישע הנתון לחסדי הדיכאון להיות שותף פעיל בתהליך הריפוי" (עמ' 151). מעבר זה על פי הכותבים הוא הצעד הראשון אל עבר מרחב של חמלה.

הכותבים מנתחים את המקום של החמלה במדיטציית מיינפולנס ומדגימים זאת לאורך המאמר בהתבסס על חקר-מקרה של אישה שסבלה מדיכאון. "דיכאון הוא מרחב שמאופיין בדחייה, דעות שליליות ושיפוטיות ואלו מונעים חמלה. כשחמלה מטופחת מתחוללים הקלה וריפוי הפותחים פתח לשורה של התנהגויות המזינות את האפשרות לצאת ממעגל הדיכאון ולבנות עמידות של אדם" (עמ' 154).

הכותבים מצביעים על שלושה תהליכים קוגניטיביים המתחוללים באמצעות מיינדפולנס בהקשר של חמלה: 1. שינוי בגישה. במקום השאלה "כיצד אני נפטר מזה" אדם שואל "מה זה צריך". 2. היכולת לראות מחשבה כמחשבה, ורגש כרגש. פירושו שה'אני' מוצא מהתהליך. 3. טיפוח פרספקטיבה אוניברסאלית ביחס לסבל אנושי. "בחמלה אין היררכיות. צרותיה של התודעה ראויות לחמלה ממש כמו צרותיו של הגוף. האובדן והצער הם חלק מחיי אדם. כולם ראויים לחמלה" (עמ' 153).

In classical teachings in the Buddhist tradition compassion is defined as "the heart that trembles in the face of suffering" (p. 144), and it is considered "the noblest quality of the human heart" and "the motivation underlying all meditative paths of healing and liberation" (ibid.). Compassion is a response to suffering that is based on an acknowledgement that "not all pain can be 'fixed' or 'solved'" although it is also "the capacity to open to the reality of suffering and to aspire to its healing" (ibid). Compassion includes kindness, empathy, generosity, acceptance, courage, tolerance, and equanimity. According to psychologist Paul Gilbert (2009) compassion is hard-wired in our system given our tendency to care for the young. He defines compassion based on care, soothing, sympathy, empathy, and non-judgment. Neff (2003a) describes self-compassion as including self-kindness (‘being kind and understanding to oneself in instances of pain or failure,’ (p. 85)), common humanity (‘perceiving one’s experience as part of the larger human experience’ (ibid)), and mindfulness (‘holding painful thoughts and feelings in balanced awareness’ (ibid)). The authors offer the following definition: "Compassion is an orientation of mind that recognizes pain and the universality of pain in human experience and the capacity to meet that pain with kindness, empathy, equanimity and patience. While self-compassion orients to our own experience, compassion extends this orientation to others’ experience" (p. 145). They analyze the role of compassion in our lives as crucial to our well-being and as an alternative to aversion and fear. "It is what allows us to turn towards distress and pain rather than fleeing from it" (p. 146).

Many spiritual traditions suggest that "we can learn to incline the mind/heart toward compassion" (p. 148). Compassion in these traditions is considered an art like any other art. It is developed based on sustained and dedicated practice. In this sense "it is a re-educating of the heart, learning what it means to be kind and present in the midst of suffering" (p. 148). Currently research shows that mindfulness-based interventions cultivate self-compassion, even in the absence of explicit compassion meditations. They are also effective in alleviating suffering in part because they cultivate compassion (Kuyken et al. 2010) (p. 149). "Every study examining the relationship between compassion and psychological constructs suggests that compassion is positively associated with wellbeing and negatively associated with distress (Fredrickson and Losada 2005…Kelly, Zuroff and Shapira 2009; Lutz et al. 2008; Neff 2003a, 2003b)." The authors describe how self-judgment and shame inhibit the emergence of compassion and in many cases ensure the continuity of emotional distress. Rumination can reify and solidify experience, thus it prevents it from changing (p. 150).

"Self-compassion is concerned with reframing the personal narrative. Instead of anxiety, depression or obsession being seen as personal failures and inadequacies they are seen simply as suffering, warranting the same compassion that we would extend to anybody else who was suffering…Compassion is not simply a pleasant emotion. It is a radical transformation of our view of suffering and of our view of ‘self’" (p. 150). The authors consider the shift from aversion to welcoming, befriending and accepting as "the most radical emotional and psychological shift a person can make. It is a shift, catalysed by mindfulness, from being a helpless victim or sufferer at the mercy of the depression into being a participant in the healing process" (p. 151). This shift according to the writers is the first step to the landscape of compassion.

The authors analyze the place of compassion in mindfulness meditation and demonstrate this throughout the article based on a case study of a depressed woman. "Depression is a landscape that is characterized by aversion, negative views and judgment, freezing out compassion. When compassion is cultivated there is thawing that allows healing, responsiveness and an array of nourishing and skilful behaviours that can break up the pattern of depression recurrences and build a person’s resilience." (p. 154)

They note three cognitive changes in the way mindfulness works to alleviate suffering through compassion: 1. The shift in attitude. Instead of "how do I get rid of this" one asks "what does this need". 2. The ability to see a thought as a thought and an emotion as an emotion. That means taking the 'I' out of the process. 3. The cultivation of a universal perspective in regards to human affliction and suffering. "Compassion holds no hierarchies, the afflictions of the mind are as worthy as the afflictions of the body, the losses and sorrows are part of every human life. All are worthy of compassion" (p. 153).

Fredrickson, B. L., and Losada, M. F. (2005). Positive affect and the complex dynamics of human flourishing. American Psychologist 60, 678–86.

Gilbert, P. (2009). The compassionate mind. London: Constable.

Kelly, A. C., Zuroff, D. C., and Shapira, L. B. (2009). Soothing oneself and resisting selfattacks: The treatment of two intrapersonal deficits in depression vulnerability. Cognitive Therapy and Research 33, 301–13.

Kuyken, W.,  Watkins E.R.,Holden, E.R., White, K., Taylor, R.S., Byford, S., Evans, S., Radford, A., Teasdale J.D., and Dalgleish, T.( 20100. How does mindfulness-based cognitive therapy work? Behaviour Research and Therapy 48, 1105–12.

Lutz, A., Brefczynski-Lewis, J. , Johnstone, T. Davidson, R.J. (2008). Regulation of the neural circuitry of emotion by compassion meditation: Effects of meditative expertise. PLoS ONE 3, e1897.

Neff, K. D. (2003a). Self-compassion: An alternative conceptualization of a healthy attitude toward oneself. Self and Identity 2. 85–101.

Neff, K. D. (2003b). The development and validation of a scale to measure selfcompassion. Self and Identity 2, 223–50.

נכתב ע"י: פלדמן וקוייקן.
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support