מספר פריט : 4135

פישר, חותם ווקסלר (2012) דמוקרטיה וחינוך בחברה פוסט-חילונית

מספר פריט : 4135

Fisher S., Hotam Y., Wexler P. (2012). Democracy and education in postsecular society. Review of Educational Research, 36, 261-281

המאמר טוען שהחינוך בן זמננו צריך להיות מובן כמתרחש בחברה פוסט-חילונית ויש לבחון את ההשלכות של אוריינטציה זו על הדמוקרטיות של חברה. הכותבים יוצאים חוצץ כנגד גישות שאינן מדגישות מספיק את האופן שבו החברה מעצבת את הדמוקרטיה והחינוך בני זמננו. הם מתייחסים ל"דת" כתופעה חברתית ול"דתיות" כמחויבות רוחנית, אסתטית של האינדיבידואל כלפי הטרנסצנדנטי, הנצחי והאלוהי (עמ 262). הם מעלים על נס את חשיבותה של הדת בהבנה של חינוך עכשווי כמסגרת תיאורטית ומדגימים את טענתם דרך חקר המקרה של הציונות.

המונח "פוסט-חילוניות" מצביע על "התמזגות של הדת עם המודרני, החילוני, התיאולוגי, האמוני והפעולה הפוליטית – שבירה של ההפרדות הנוקשות שעיצבו את נרטיב העל החילוני (כמו גם הדתי)" (עמ' 263).

הכותבים מתארים את הסוציולוגיה של הדת של דורקהיים וובר. במקרה של ובר דת התפתחה מתוך דתות מגיות אל הפרוטסטנטיות והיא תוארה כמקור של סמכות בחברה. ניתוח היסטורי מראה  שבסופו של דבר "כוח הופך לסמכות, וסמכות מובנה על ידי אמונה" (עמ' 263). באופן דומה דורקהיים בספרו הצורות האלמנטריות של חיי הדת תיאר את הבסיס הדתי של התרבות והחברה. בשני המקרים עולה כי המודרנה "מחלישה את אנרגיית הליבה הדתית שהיא מהותית לחברה" (עמ' 264). שני סוציולוגים אלו ביקרו את המהלך אל עבר אינדיבידואציה וקיוו לחזור לחום של הקולקטיב. סוציולוגים עכשוייים כסורקין (2008) וגוטליב (2011) טוענים כי הנאורות לא צריכה להיתפס כמחלנת ושהיא "איפשרה פרשנויות חדשות של אמונה. עם החידושים של הנאורות, הדת לא איבדה את מקומה ולא את סמכותה בחברה ובתרבות האירופאיות. אם נתחקה אחר מקורות התרבות המודרנית נראה כי יסודותיה בנאורות היו דתיים לעילא" (סורקין 2008, עמ' 3). סוציולוגים אלו לפיכך מדברים על "נאורות דתית" (סורקין, 2008). פנקנסטיין (1986) הציע בדומה שגישתו הראשונית של המדע עם ניוטון, לייבניץ ודיקארט הייתה "מבוססת על שילוב של אמונה באלוהים ועניין חילוני" (עמ' 265). אלוהים אם כן לא נתפס כאנטי-רציונאלי, אך המדע הציע דרך מקורית לחבר בין תיאולוגיה וקוסמולוגיה שבהן "אלוהים מבטיח ערובה להבנה רציונאלית, התנהגות ומוסר" (עמ' 265). הנגראף (1996) קבע ש"רעיון האלוהים צריך להיתפס כמגולם בהבנה מדעית, רציונאלית ונאורה של העולם" (שם). הכותבים לכן מדברים על עמידותה של הדתיות, ולא על הכחדתה, לאור רעיונות אלו. הם טוענים כי החילון מייצג עמידות של דתיות כדבק החברתי של החברה והתרבות המודרניות, אךמ דתיות זו איננה משלימה עם חוק דתי וממסדיות – באופן זה היא בו-זמנית מתנגדת בנחרצות וגם משמרת את המקורות הדתיים" (עמ' 266-7). ה"מודרני" אם כך משולב ב"דתי".

החלק הבא של המאמר מציע ניתוח מורכב ומעניין של התנועה הציונית הדתית ותשתיתה התיאולוגית-פוליטית הנטועה במשנתו של הרב קוק. ניתוח זה מראה כיצד דמוקרטיה הופכת מבוססת על רצון העם ורצון העם עצמו נטוע באמונות דתיות. הכותבים משליכים את ניתוחם על חינוך.


This paper argues for the need to understand education through the contemporary social post-secular arena, and to look at its implication on a democratic society. The authors work against approaches that fail to emphasize the ways in which social forms of life shape education and democracy in our times. They treat "religion" as a social phenomena, and "religiosity" as a spiritual, aesthetic individual commitment to the transcendent, eternal, and divine (p. 262).

The authors thus resuscitate the importance of "religion" for the understanding of contemporary education as their theoretical framework and then demonstrate their claim with the casestudy of contemporary Zionism. The term "postsecular" they apply "entails a common denominator in the form of a meltdown between the religious and the modern, the secular and the theological, faith and political action—a breakdown of the core separation that starkly informed the secular (as much as the religious) master narrative." (p. 263)

The authors demonstrate Durkheim's and Weber's sociology of religion. In the latter's case religion is depicted as the source of authority within society as it developed from the "magical" religions to Protestantism. The historical analysis shows that eventually "Power becomes authority, and authority is structured by belief." (p. 263). Similarly Durkheim's The Elementary Forms of Religious Life presents the thesis that religion is foundational to the structuring of culture and society. In both cases however modernity "weakens the religious energetic core that is essential for society" (p. 264). Both sociologists were critiquing this shift towards individualization and were hoping for the return to the warmth of the collective. Yet, recent sociologists such as Sorkin (2007) and Gottleib (2011) suggest that the Enlightenment need not be seen as such a secularizing force and that it "made possible new iterations of faith. With the Enlightenment’s advent, religion lost neither its place nor its authority in European society and culture. If we trace modern culture to the Enlightenment, its foundations were decidedly religious." (Sorkin 2008, p. 3). These sociologists thus suggest the "religious Enlightenment" (Sorkin, 2008). Funkenstein (1986) similarly suggested that the early modern scientific approach of Newton, Leibniz, and Descartes was "based on the entwining of the belief in God with secular interest." (p. 265). Thus God was not viewed as anti-rational. Science was rather presenting an original way of combining theology and cosmology in which "God provides a guarantee for rational understanding, behavior, and morality". (p. 265). Hanegraaf (1996) argued thus that "the idea of God should be seen as inherent in the scientific, rational, and enlightened understanding of the world." (ibid.). The authors suggest the endurance of religiosity given such accounts, rather than its extinction. They claim that "the “secular” stands for the endurance of religiosity as the core of social cohesion within modern society and culture, which, however, does not conform to religious law and institutions—thus austerely negating and tacitly preserving the religious origins at the same time." (p. 266-7). Thus, the "modern" itself is infused with "religion".

The next parts of the article offer a very complex and interesting analysis of the religious Zionist movement and its theological-political underpinnings as rooted in Rabbi Kook's religious philosophy. This analysis shows how democracy becomes grounded in the will of the people (as in Demo-Kratia) and the will of the people is itself grounded in a religious belief. The authors then apply this analysis to education.

Funkenstein, A. (1986). Theology and the scientific imagination from the middle ages to the seventeenth century. Princeton, NJ: Princeton University Press.

Gottlieb, M. (2011). Faith and freedom: Moses Mendelssohn’s theological-political thought. Oxford, England: Oxford University Press.

Hanegraaff, W. J. (1996). New age religion and Western culture: Esotericism in the mirror of secular thought. New York, NY: Brill.

Sorkin, D. (2008). The religious enlightenment: Protestants, Jews and Catholics from London to Vienna. Princeton, NJ: Princeton University Press.

נכתב ע"י: פישר ס..
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support