מספר פריט : 4052

עקב

מספר פריט : 4052

עמיתים יקרים.

מקווה שהקיץ מוצא אתכם בטוב.

אשמח למחשבותיכם על הדרשה הזאת, בעיקר בגלל הרעיון שאני מציע בסופו. חשוב לי לדעת, האם הוא מובן?

אז הנה הדרשה:
פרשת עקב. כשמה כן היא. עקב, בעקבות. "אם… אז". בפילוסופיה קוראים לזה "דטרמניזם": סיבה ותולדה. לכל תופעה יש סיבה שגרמה לו, ויש גם סיבה שגרמה לסיבה הזאת, וסיבה נוספת לפניה, וכן הלאה.

האתאיסטים יאמרו ששרשרת הסיבה והתולדה ממשיכים עד אין סוף. כלומר, אין סיבה מקורית, או, מה שמכונה גם "מסובב ראשון".

הפילוסופיה התאיסטית (כלומר, אלו שמאמינים בקיומו של בורא, כוח עליון, אלוהים) יכולים לגמרי לקבל את הרעיון הדטרמניסטי, אבל יתעקשו שיש בהחלט סיבה, או מסובב, או גורם ראשון. ביהדות קוראים למסובב הראשון "אלוהים". אלוהים החל את התהליך הדטרמניסטי, שנקרא "בריאת העולם" ("בראשית ברא אלוהים").

ועל רקע זה פרשת עקב (פרשת הדטרמניזם…) מספרת לנו מה מביא ברכה לעולם (אם… אז…) ומנגד, מה הוא החטא האולטימטיבי (ואם לא…) ומה מחירו (…אז..).

החטא בפרשת עקב הוא תמצית כל החטאים כולם. בתורה זה מסומל על ידי דור הפלגה (חטא מגדל בבל), חטא עגל הזהב, חטא המרגלים, חטאו של קרח ועדתו, החטאים שהוביל לחרבן בתי המקדש, ועוד ועוד.

וכמובן… מכיון שהתורה היא סיפורנו הנצחי, האישי, הרי שהחטא הזה הוא תמצית החטא שלנו.

ואולי לא במקרה, זה מופיע דווקא בפרק… ח'(!) בספר דברים:

יא הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תִּשְׁכַּחיב פֶּן-תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ.  יג וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן (יהיה לך הרבה – א.ו) וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ יִרְבֶּה.  יד וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.  טו הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין-מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ.  טז הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ…  יז וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ  כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה.

זהו אם כן, תמצית חטאו של האדם: הוא שוכח שהוא השחקן במשחק ולא הבמאי שלו.הוא בטוח שהוא הוציא את עצמו ממצרים, מהמקומות הצרים בחייו, שהוא בנה את ביתו, שהוא מילא את חשבון הבנק שלו בזהב וריפד אותו בכסף, שהוא הגדיל את עדריו, שהוא מצא מים (חיות, חיים) במדבר (והיום הוא מתפיל מים בארץ ישראל).

נו, וזה לא כך? בואו נודה על אמת: ברור לנו שכן! על זה הרי נשענת המודרנה כולה, זו מטרת מערכת החינוך שלנו, משם נובעים רוב הערכים שלנו היום. על זה גם מודדים אותנו השקם והערב ב- OECD. רק כשהצלחנו להשתחרר מעריצות הממסד הדתי, שמכר לנו את דוקטרינת פרק ח' בספר דברים, הופיעו על בימת ההיסטוריה האנושית יצירות הרנסאנס היפהפיים, ובהמשך גם הישגי המהפכה התעשייתית, הכלכלה החופשית, ונפלאות המהפכה המדעית, הרפואית והטכנולוגית. האדם המודרני נתן דרור למאווייו והישגי האנושות זינקו לרווחת כולנו.

אנו מלמדים את ילדינו ש"מי שמשקיע מצליח", שמי שעושה כושר ואוכל מזון איכותי, יהיה בריא יותר, "מי שטרח בערב שבת אוכל בשבת"… אז למה שלא ניטול לעצמנו את הקרדיט? הרי לגמרי מגיע לנו! החילון מיגר את הדת ושחרר את האדם מכבליו.

אז חטא? מה פתאום! הגיע הזמן שנזרוק את ההבל הזה מתודעתנו!

יתרה מזו, זה לא התחיל במודרנה. אפילו בתורה, ספר הספרים שלנו, ובספרים שבאו בהמשך, מזכירים לנו שבעצם, כל ההישגים של בני האדם נוצרו כתוצאה מה"חטא" המדומה הזה! מגדל בבל, שבאמצעותו ביקשו בני האדם להגיע לשמים, היה ההישג הטכנולוגי הראשון: בפעם הראשונה בני האדם שרפו אדמה וייצרו לבנים ובנו בניין, ויצאו סוף סוף מהמערה הטבעית שהם מצאו בשטח. חטא קרח ועדתו היה המאבק הראשון לדמוקרטיה. בזכות "החטא" של פרק ח', בנה לנו הורדוס את בית המקדש המפואר ביותר בעולם אז. אנשים נהרו מכל רחבי האימפריה הרומית לראות את הפלא, שלא לדבר על מצדה, קיסריה והרודיון. עד היום לא ברור כיצד שונעו האבנים הענקיות העומדות בבסיסו של הכותל המערבי (מי שלא היה במנהרות הכותל חייב לעצמו את הביקור הזה).

ובכל זאת…

אני עדיין מתעקש שהחטא שפרק ח', הוא החטא בהא הידיעה, ולא בגרשיים. שלצד היותו סוד הצמיחה האנושית, הוא גם מקור הסבל האנושי כלו.

קשה ליישב את הסתירה הזאת: מצד אחד חטא היוהרה, ומצד שני סוד ההתפתחות האנושית.

התשובה, כרגיל, היא בנוסחה הנצחית של "גם וגם". אבל רגע! גם וגם, איננו אומר "גם קצת אלוהים וגם קצת אנחנו". ממש לא. גם וגם, אומר שגם לגמרי ורק אלוהים, וגם לגמרי ורק אנחנו!!! השכל לא ממש יודע לעכל סתירה שכזאת.

אבל אין באמת סתירה בין השניים ולכן גם אין מה ליישב. האחד הוא "לבוש" של השני. כלומר, הכוח, החכמה, התבונה והיוזמה שאנו מייחסים לעצמנו היא לגמרי שלנו, והיא גם לגמרי ובאופן טוטאלי אלוהית.

כתוב: "כוחי ועוצם ידי". כלומר, אכן יש דבר כזה "כוחי" ויש דבר כזה "עוצם ידי". יש בשרירי גופי כוח ועוצמה, ובעזרתם אני בונה, מזיז, יוצר, ועושה. אלא שהכוח הזה, הכוח "שלי", העוצמה הזאת, "עוצם ידי", אינה שלי. היא אינה שייכת לי. היא בכלל אינה שייכת.

החטא הוא אשליית הבעלות.

או ליתר דיוק טעות בזיהוי המקור.

ואם לדייק עוד יותר, בזיהוי האני שלו מיוחס הכוח.

כבר עסקנו בעניין זה לא מעט בעבר. הזיהוי של ה"אני" כאני המצומצם שנקרא "אלישע" (הרגישו חופשיים לשנות את השם שבין המרכאות לשם שלכם), והנטייה שלנו לייחס לאני המצומצם הזה את הכוח ("כוחי ועוצם ידי"), ובמיוחד את מקור הכוח, החיות והעוצמה, היא מהות החטא, ומהות הסבל.

כשחזרנו מרוסיה לפני ארבע שנים הבאנו איתנו מתנות רוסיות קלאסיות… מטריושקה (או מה שמכנים בטעות בובות בבושקה). אלו בובות חלולות, השוכנות להן זו בתוך זו.

איזו היא הבובה המקורית? "האמיתית". החכם יגיד, "מה זאת אומרת? המכלול, הצירוף של כל הבובות כולן, הוא האני האמיתי". אבל אם זה כל כך ברור, למה אנחנו לא אומרים את אותו הדבר בדיוק גם על עצמנו? ישנה השכבה החיצונית, המעטפת שלנו, העור. ויש גם את המכלול כלו, שנקרא "אלישע". יש לנו איברים שבלעדיהם לא נוכל להתקיים. וכל איבר בתורו בנוי מתאים, שבלעדיהם שוב אין לאיבר קיום. וכל תא מורכב מ…. וכן הלאה וכן הלאה… שכבה בתוך שכבה בתוך שכבה…

אם חלילה אאבד יד, האם אני אהיה פחות אלישע? ואם אאבד רגל? ו/או זרוע? ומה לגבי הלשון? והאצבעות המקלידות כעת על המיקלדת ונותנות לי ביטוי מילולי בעולם?

או שמא, האני שלי הוא החלק המינימאלי שבי שבלעדיו כבר לא אוכל לחיות? אולי זה הלב שלי? המוח שלי?

ואם שוב נרחיב – האם האני שלי הוא רק סך איבריי? אולי הוא נשמתי? אולי נפשי? אולי הוא כישרונותיי? אולי תוצאות מעשיי? אולי הוא משפחתי? אולי הורי שילדו אותי? העם שלי? האנושות כלה?

מהות החטא, אם כן היא בזיהוי רדוד וחלקי של ה"אני".

כוחי ועוצם ידי עשה לי את כל החיל הזה… מי הוא האומר כוחי? מי הוא האני המדבר כאן?

אני רוצה להציע שלוש אפשרויות. שתיים מהן מוכרות ונדושות למדי (ואפילו רמזתי עליהן לעיל). אחת היא מהפיכה של ממש.

הראשונה היא, שאין באמת "אני אמיתי". כל תופעה גורמת לתופעה אחרת, ונגרמה על ידי תופעה שגרמה אותה, וכך עד אין סוף. ולכן אין מקור, אין "אני אמיתי", אין מהות. החטא של כחי ועוצם ידי, הוא שאין באמת דבר כזה אני.

השנייה גורסת, שיש ועוד יש! "האני האמיתי" הוא הוא המסובב הראשון, זה שברא את העולם. אלוהים. אין "אני" זולתו. כמו שנאמר בפתיחה של ההתגלות הגדולה בהר סיני, "אנכי ה' אלהיך". אין אמנם אני קטן ומצוצמם, ולכן אין כחי ועוצם ידי, אבל יש "אני" מקורי, מהותי, והוא הכוח והעצמה.

השלישית, והאחרונה, אומרת שהקונספציה הפילוסופית שבה עסקנו כאן, הדטרמניסטיזם, זו של סיבה ותולדה, היא בכלל טעות חמורה. ושהיא עצמה היא החטא! רובנו מאמינים בקונספציה הזו ברמה זו או אחרת, וכולנו מתנהלים לאורה באופן די מוחלט. החשיבה הליניארית המערבית כלה מושתתת עליה, והמדע חייב אותה כדי להוכיח את כל השערותיו. המדען מעלה השערה מה גורם למה, ומנסה להוכיח או להפריח את ההשערה. זה הרי הדטרמניזם.

אבל מה אם… (שבו. קחו נשימה). מה אם… כל תופעה היא בעצם סיבת עצמה? כל דבר הוא המקור והמהות של עצמו! כל דבר הוא עולם ומלואו. כל תופעה היא בה בעת תופעה ובה בעת העולם כלו. כל דבר הוא אלוהים בכבודו ובעצמו!

ואז, אין יותר כחי ועוצם ידי. יש רק: הנה בית, הנה רכוש, כסף, עדרים… הם תוצאת עצמם! כל אחד ואחד מהם הוא בריאתו העכשוית של האלוהות, בכל רגע ורגע מחדש!!! הכל אני. הכל אלוהים. "לית אתר פנוי מיניה".

יש רמז אחד לכך בכל הפרשה כולה: עדיין פרק ח', ד שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. איך זה יכול להיות???? זה הרי לא הגיוני, לא דטרמניסטי, ולא אפשרי. תגידו, "טוב נו, זו אגדה מהתורה". לדעתי זו לא אגדה. זו מהות התורה כלה.

אם הדברים לא הובנו, הם יובנו בהמשך. בעזרת השם…

שבת שלום,

אלישע

נכתב ע"י: הרב אלישע וולפין.
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support