מספר פריט : 3900

סימר-בראון (2009) "התשובה היא השאלה" – הפדגוגיה הקונטמפלטיבית של אוניברסיטת נארופה

מספר פריט : 3900

Simmer-Brown, J. (2009). "The Question is The Answer" – Naropa University's Contemplative
Pedagogy, Religion & Education 36(2), 88-101

מאמר זה קורא למחלקות ללימודי דת באוניברסיטה לאמץ את החקר הקונטמפלטיבי של אדם-ראשון שהן דחו שמשך זמן רב מדי. סימר-בראון מתארת כיצד ניתן לעשות זאת ועדיין לשמור על רמה אקדמית גבוהה דרך תיאור אוניברסיטת נארופה.

על פי קרן לילי המחלקה ללימודי דתות היא זו שצומחת במהירות הכי גבוהה בארה"ב. בסקר שנערך ב 2005, נסקרו למעלה מ 112,000 נרשמים לחינוך גבוה ב 236 מכללות ואוניברסיטאות ברחבי ארה"ב. נמצא כי: "תלמידים בחינוך גבוה כיום מפגינים עניין רב ברוחניות. רבים מעורבים בחיפוש רוחני ובחקר משמעות וייעוד בחיים. רבים גם מדווחים על מחוייבות לאמונות דתיות ולתרגול דתי. כשהם מתחילים את החינוך הגבוה, סטודנטים לשנה ראשונה מצפים מהמוסד לחזק בהם הבנה עצמית, לסייע להם בפיתוח מערכת ערכים אישית, ולעודד ביטויים של רוחניות" (המכון לחקר החינוך הגבוה 2005, עמ' 3).

נראה כי סטודנטים מצפים מן החינוך הגבוה לטפח את החיפוש הרוחני, אך מחלקות ללימודי דתות לא מספקות את הצורך הזה. סימר-בראון שואלת כיצד לימודי דתות יכולים לשמור על היוקרה האקדמית שזכו לה במאמץ, ועדיין לענות על הצורך בחיפוש רוחני. היא מנסחת את הבעיה כך: "ללימודי דתות יש דילמה ייחודית. בעוד שהצלחנו לבסס את לימודי הדתות כדיסציפלינה לגיטימית בחינוך הגבוה, עשינו זאת תוך הדגשת הצד האקדמי האובייקטיבי, אך שילמנו מחיר אישי-סובייקטיבי בלימודי הדת" (עמ' 89). הפרדה זו הופכת להיות מלאכותית מדי. כפי שאדוארדס (2006, עמ' 45) כתב: "מחוייבות דתית נעלמת בניסיון להגדירה בתחומי שירותי דת, ויכוחים במעונות סטודנטים, וקורסים נושאיים. בתנאים המשתנים של זמננו, ברירת המחדל (שאינטלקטואלים ואקדמאים אינם דתיים) לא תתפוס יותר". סימר-בראון מציעה ללימודי דת להפסיק ללכת סחור סחור, ולהתחיל לחנך ולהשתתף.

אוניברסיטת נארופה שבבולדר, קולוראדו, היא מוסד חינוכי גבוה פרטי לא-דתי. כ 1200 סטודנטים לומדים בו (550 לתואר ראשון ו 650 לתואר שני). הוא הוקם ב 1974 על ידי המורה הבודהיסטי, צ'וגיאם טרונגפה, כקהילה לומדת המבוססת על פדגוגיה קונטמפלטיבית. מאז היא שימשה כחיל חלוץ בתחום. האוניברסיטה נבנתה על בסיס המודל של האוניברסיטה הבודהיסטית המפורסמת, נאלאנדה, ששגשגה בצפון הודו בין המאה ה 5 ל"ס למאה ה 12 ל"ס. "נאלאנדה הייתה ידועה כמקום בו חוברו אינטלקט ואינטואיציה, ובאווירה של הערכה וכבוד למסורות הקונטנמפלטיביות" (עמ' 91). נארופה היה שמו של ראש המנזר של אוניברסיטת נאלאנדה שהיה מלומד גדול, מורה ומתרגל בודהיסטי. טרונפגה ביקש לשלב מזרח ומערב בהתבסס על שלושה שדות: האומנויות כחינוך התפיסה החושית, פסיכולוגיה כחינוך רגשי, פילוסופיה ודת כחינוך ההכרה. מתחילתו המוסד כלל פדגוגיות קונטמפלטיביות בכל אחת מהמחלקות האקדמיות שפתח. "כל הפדגוגיות מדגישות את הגילוי של התבונה האישית דרך חקר אדם מסדר ראשון, ורפלקציה עצמית יחד עם מסורות מחקר של חקר אדם-שלישי" (עמ' 92-91). המרצים של מחלקת לימודי הדתות של נארופה כולם אקדמאים המייצגים מסורות קונטמפלטיביות שונות.

בבסיס האג'נדה החינוכית של אוניברסיטת נארופה נמצא פיתוח של מיינדפולנס. הנחת היסוד של גישה זו מנוסחת במונחים אינטלקטואליים "יצירתיות אינטלקטואלית ופתיחות נולדות כשאיננו כבולים לאינטלקט בדרכים שמעוגנות בדפוסים אינטלקטואלים קודמים בלבד. התגליות האקדמיות באוניברסיטת נארופה, מראות כי כשהאינטלקט משוחרר מדפוסים חוזרים, נוצרת פתיחות כנה וחופש מדעה קדומה. אלו יוצרים המשגה חדה וברורה. בנוסף לאלו מתעוררת חיות לבבית אשר במקרים רבים נעלמת בלימודים אקדמיים. לכן אנו מלמדים מודעות לרגע הנוכחי" (עמ' 94). נוכחות מתפתחת דרך מדיטציה ותרגול נלווה. תלמידים לומדים מיינדפולנס ומתרגלים בין 5 ל 7 שעות כל שבוע כחלק משעורי הבית. בנוסף לאלה נלמדים גם טאי צ'י, יוגה, תפילה ממרכזת, אייקידו, סידור פרחים, אומנות הקשת, הייקו, קליגרפיה ועוד. במהלך הזמן סטודנטים מפתחים את יכולתם להיות נוכחים. הם מזהים "את חוויית החשיבה" (שם). אנו בדרך כלל חושבים ומזהים עצמנו באופן מוחלט עם מחשבותינו עד לנקודה שהמחשבות הופכות לזהות שלנו. תפיסה זו מזוהה לחלוטין עם האקדמיה. פרופסורים בונים קריירות על מחשבותיהם. אך לא "הפנינו את המיקוד שלנו בחשיבה ביקורתית לחשיבה ביקורתית עצמה" (שם). באמצעות אימון אנו לומדים להבחין בין אופני חשיבה שונים: תובנות, כעס, מחשבות רעננות, ו"מחשבות שהן חזרות על מחשבות קודמות עם מעט מאוד חומר חדש" (עמ' 95). אדם בהחלט יכול להיות נוכח בזמן חשיבה. הבעיה היחידה במחשבה עולה "כשאנו נאבדים במחשבה במקום להיות נוכחים בה. כשאנו נוכחים במחשבה, אנו נותרים קרובים למלאות של החוויה, ומתאפשר לנו לתרום לאופן בו מחשבה יכולה לשחרר את עצמה" (שם).

רוב השעורים וישיבות הסגל בנארופה מתחילים במספר דקות של מדיטציה. מחלקת לימודי הדתות מקדישה את השבוע השמיני של הסמסטר למדיטציה קהילתית. האימון הוא כללי, ולפיכך נמנע מאלמנטים דתיים כמו צ'אנטינג, ריטואלים, כתבים וכו'. בחלק מן הקורסים בדתות מוצגים תרגולים אחרים המציגים את העושר הרב האפשרי.

כחלק מתהליכי ההערכה באוניברסיטת נארופה פותחה שיטת הערכה המכונה "דיון הלוחם". זהו תרגום של פרקטיקת התדיינות מן המסורת המנזרית הטיבטית. הסטודנט מקבל את שאלות הבחינה מראש ונבחן בעל פה על ידי סטודנט אחר או חבר סגל, וכל זאת לפני הכיתה. מצופה מן הסטודנט להביא את עצמו לרגע, ולענות מתוך הפרספקטיבה של הרגע, ולא מתוך ההכנה לבחינה. הסטודנט אמור להביא דוגמאות משל עצמו כתשובה. מעבר לכך נשאלת שאלה ספונטאנית במקום, בעקבות התשובות (אסראל, 2008). הערכה כזו מבטיחה תלמידות לאורך הסמסטר, וחיזוק בטחונו של הסטודנט ביכולותיו.

ב 1978 טרונגפה הציע את הסיסמא הבאה לנארופה "התשובה היא השאלה?" סימר-בראון הוגה בקואן פדגוגי זה. היא טוענת שמשמעותו מגולמת ב"פיתוח יחסים אחרים עם מחשבות" (עמ' 97). היא מעודדת גישה ביקורתית ושואלת בקרב הסטודנט ובקרב הכיתה. היא מצטטת את רילקה בעניין זה: "נסה לאהוב את השאלות עצמן כאלו היו חדרים נעולים או ספרים הכתובים בשפה זרה מאוד. אל תחפש את התשובות, שלא יכולות להינתן לך עכשיו, משום שלא היית יכול לחיותן. והעניין הוא, לחיות הכל. חיה את השאלות עכשיו" (1984, עמ' 21).

סימר-בראון טוענת שסטודנטים רבים המגיעים לנארופה מגיעים במסגרת חילופי סטודנטים, או שהם בוגרים של אוניברסיטאות מובחרות. בדרך כלל הם מפותחים מאוד מבחינה אינטלקטואלית אך הכתיבה שלהם בלתי-אישית, נעדרת קול ושטוחה. הם מגיעים "מיואשים" משהו. "יאוש זה מגיע מן האימון שעברו שביקש מהם להרחיק את הרציונליות מיתר עצמותם. הם הפכו לאקדמאים אוטומטיים שעבורם חשיבה היא מנותקת מחויית החיים" (עמ' 98). הדרך להניע מחדש סטודנטים אלו היא להחזיר אותם לרמת התפיסה החושית, הרגשית והמחשבתית. "כשאנו מתבוננים פעם אחר פעם, אנו רואים כל רגע כרענן, בלתי חוזר, בלתי ניתן לביטוי, מדויק ועדין. אנו מקשיבים, מריחים, טועמים, נוגעים. מחוויות תחושה אקטואליות אלו, אנו מרכיבים את העולם" (עמ' 99). סטודנטים לומדים טקסטים מן האבהידהרמה ומייחסים אותם לחייהם הרגשיים. סימר-בראון מלמדת ש "מאחורי כל שאלה יש עוד שאלה, אישית יותר. אני מבקשת מסטודנטים למצוא את השאלה מאחורי השאלות, להגיע לבאר האישית שממנה צפה השאלה. בבאר זו, רגשות ותפיסות חושיות נמצאות קרוב" (עמ' 99).

קינצה (1992, עמ' 106) מלמד שיש שני אופנים למדוט. כמו אריה או כמו כלב. זרוק ענף על כלב והוא ירוץ אחרי הענף. זרוק ענף על אריה והוא ירוץ אחריך. תוכל לזרוק כמה ענפים שתחפוץ על כלב, אך על אריה ניתן לזרוק ענף אחד בלבד. לעקוב אחר כל אחת מן השאלות שלנו הוא מעשהו של הכלב, מעשה חזרתי. להגיע לתשתית כל השאלות במקום להסטים שכל שאלה לוקחת אליהם, היא הדרך של האריה. "כשאנו עוקבים אחרי השאלות אל מקורן, אנו הולכים במסלול של האריה, ושם אנו עשויים לגלות את השאלות האמיתיות אודות הדברים שמשמעותיים בחיינו. "תפיסת אריה" זו היא מקומם של לימודי הדת והרוחניות, המקום בו שאלותינו האמיתיות נמצאות" (עמ' 100). בסופו של דבר עלינו להפעיל את האינטלקט דרך השאלות, אך בלי לאבד את הקשר עם מקורן.


This paper calls departments of religious studies to incorporate the first person contemplative inquiry mode that it has been eschewing for too long in many cases. Simmer-Brown describes how this can be done while maintaining academic rigor through the example of Naropa University.

According to the Lilly Foundation the fastest growing undergraduate major is religious studies. A survey of over 112,000 matriculating freshmen attending 236 colleges and universities across the US, (conducted in 2005 the Higher Education Research Institute at UCLA) reported that:

"Today's college students have very high levels of spiritual interest and involvement. Many are actively engaged in a spiritual quest and in exploring the meaning and purpose of life. They are also very engaged and involved in religion, reporting considerable commitment to their religious beliefs and practices. As they begin college, freshmen have high expectations for the role their institutions will play in their emotional and spiritual development. They place great value on their college enhancing their self-understanding, helping them develop personal values, and encouraging their expression of spirituality." (HERI, 2005:3)

Students appear to be expecting their higher education to contribute to their spiritual quest. However religious studies departments have not been catering to this need in most cases. Simmer-Brown asks how can religious studies maintain its hard-won academic respectability and still cater to these needs. She phrases the dilemma thus: "Religious studies has a unique dilemma. While we have succeeded in establishing religious studies as a legitimate academic discipline in higher education, this endeavor has often exaggerated scholarly objectivity at the expense of personal subjectivity in the study of religion." (p. 89) This separation however is becoming too artificial. As Edwards (2006:45) writes: "Religious conviction burns through attempts to confine it to chapel services, dorm-room discussions, and topical courses. In these changing circumstances, the default mode [that true intellectuals and scholars are not religious] will no longer do." Simmer-Brown suggests that religious studies must not ruminate and turn to educate and participate.

Located in Boulder, Colrado, Naropa U. is a private non-sectaries college and graduate school of around 1200 students (550 undergraduates, and 650 graduate students). It was founded in 1974 by Buddhist meditation master, Chogyam Trungpa as a learning community based on contemplative pedagogy. Since that time it has been serving as a vanguard in the field. The University was set to imitate the design of the great Buddhist University, Nalanda, that flourished in Northern India between the 5th and 12th centuries CE. "Nalanda was known for its joining of intellect and intuition, and for the atmosphere of mutual appreciation and respect among different contemplative traditions." (p. 91). The name Naropa goes after an 11th century Abbot of Nalanda University who was a great Buddhist scholar, practitioner and teacher. Trungpa sought to combine West and East based on three fields: the arts for education of sense perception, psychology for the education of emotions, and philosophy and religion for the education of the mind. From the start the institution included contemplative pedagogies in every department and academic disciplines. The sources of these practices were diverse religious and spiritual traditions. "All of these pedagogies emphasize the discovery of personal wisdom through first-person discovery in personal experience and inner reflection along with traditions of research and third-person investigation." (pp. 91-92). The religious studies faculty at Naropa are all trained both academically and within a certain contemplative tradition.

            A fundamental agenda of Naropa University is the cultivation of mindfulness. The premise underlying this approach in intellectual terms is that "real intellectual creativity and openness are born when we are not chained to intellect in ways that merely rehearse habitual thought patterns. The discoveries of Naropa University's academic disciplines are that when intellect is relieved of repetitive patterns, it can be liberated into genuine openness and freedom from bias and a more incisive, articulate expression. It can also discover a vitality and heart that it has often lost in traditional academic training. This is why we teach awareness of the present moment" (p. 94).

Presence is developed through meditation and related trainings. Students learn mindfulness and practice 5-7 hours per week as part of course homework assignment. Additional practices such as Tai Ch'i, yoga, Centering Prayer, aikido, ikebana, kyudo, haiku, calligraphy and other are also taught. Over time students foster their sense of being present. They "recognize the experience of thinking" (p. 94). We normally think and identify completely with our thoughts to the point that the thoughts become our identity. This applies mostly to academe. Professors build their careers over their thoughts. Yet we have not "turned our focus on critical thinking toward critical thinking itself" (p. 94). Through practice we learn to distinguish between different kinds of thoughts: insightful thoughts, a hot blaze of anger, fresh thoughts, repetitive thought chains, "reruns of previous thoughts, with very little new material" (p. 95). One can certainly be present while thinking. The only problem in thinking emerges "when we are lost in thought rather than present in thought. When we are present in thinking, we remain close to the fullness of our experience, and we can make creative contributions to the way thought can liberate thought itself" (ibid.).

Most classes as well as faculty meetings begin with a few moments of meditation. The religious studies department dedicates week eight of the semester to a community meditation. The training is generic yet with no religious trappings such as chanting, ritual, scriptures etc. In some religion courses different practices are introduced to show the diversity and richness of contemplative practice.

As part of the evaluation system Naropa has developed a contemplative evaluation called a "warrior's exchange". This is adapted from the Tibetan monastic debate tradition. Students receive exam questions in advance and are questioned orally by a fellow student or faculty in front of the class mates. They are expected to bring themselves to the moment, and answer from the perspective of the present rather than through recitation of their study. They are required to give an example of their own experience and answer a follow up question that they are given on the spot (Asrael, 2008). This kind of evaluation ensures both studentship throughout the semester and the fostering of student's trust in their abilities.

In 1978 Trungpa suggested the slogan for Naropa as "the question is the answer?". Simmer-Brown reflects on this pedagogical Koan. She suggests that it is all about "developing different relationship with thoughts" (p. 97). Being critical, and fostering a questioning attitude within the classroom itself and within ourselves. She cites Rilke on this matter: "try to love the questions themselves as if they were locked rooms or books written in a very foreign language. Don't search for the answers, which could not be given to you now, because you would not be able to live them. And the point is, to live everything. Live the questions now" (1984, p. 21).

Simmer-Brown claims that many of the students that arrive at Naropa are transfer students, or students who've graduated from top universities. They are highly developed intellectually yet their papers are flat, impersonal and lack their own voices. They arrive "disheartened". "Their disheartenment comes from their training to divorce their rationality from the rest of themselves. They have become academic automatons for whom thinking is disconnected from lived experience" (p. 98). She says that the way to reignite students is to return to looking at our sense perception, emotions and thoughts. "When we look again and again, we find each moment fresh, unparalleled, inexpressible, precise and subtle. We listen, smell, taste, touch. From these actual sense-moments, we piece together a world" (p. 99). Students study texts of the abhidharma and relate them to their emotional life. Simmer-Brown teaches that "Behind every question there is another, more personal question. I ask students to trace the question behind the question, back to the personal well from which the question has come. At that well, emotions and sense perceptions are very close by" (p. 99).

Khyentse (1992:106) teaches that there are two ways to meditate. Like a lion or like a dog. Throw a stick at a dog and it will chase the stick. Throw it at the lion and it will chase you. You can throw as many sticks you like at a dog but you can only throw one at a lion. Following each one of our questions is the repetitive and arduous path of the dog. Getting down to the core question instead of its tangents and trajectories is the path of the lion. "When we follow the questions to their source, we are taking the path of the lion, and we are likely to discover real questions about the things that matter to us in our lives. This "lion's view" is the province of religious studies and spirituality, the place where our real questions reside" (p. 100). Eventually we need to fuel our intellect through our questions, yet never lose sight of their source.

Asrael, D. (2008) Love of Wisdom Puts You On the Spot: The Warrior.s Exchange. Unpublished M.A. thesis, Contemplative Education department, Naropa University, Boulder, Colorado.

Edwards, M. U. (2006). Religion on Our Campuses: A Professor.s Guide to Communities, Conflicts, and Promising Conversations. New York: Palgrave Macmillan.

Higher Education Research Institute (2005) The Spiritual Life of College Students: A National Study of College Students. Search for Meaning and Purpose: Executive Summary, Los Angeles: University of California, Los Angeles. (The HERI study was funded by a grant from the Templeton Foundation. A copy of the full report is available at www.spirituality.ucla.edu.)

Khyentse, Dilgo (1992). Heart Treasure of the Enlightened Ones. Boston: Shambhala Publications.

Rilke, Rainer Maria (1984) "Letter Four". in Letters to a Young Poet, Translated by Stephen Mitchell. New York: Random House.

נכתב ע"י: סימר-בראון ג'..
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support