מספר פריט : 3852

סוכות

מספר פריט : 3852

עמיתים יקרים,

היום נצא – חלקנו באופן טוטאלי, וחלקנו קצת פחות – מבית הבלוקים שלנו, ונעבור לסוכה הרעועה, העשויה מענפים, חתיכות עץ, בדים ועלים.
תשכחו לרגע מההרגל (של בניית הסוכה, הסעודות החגיגיות, האושפיזין/אורחים וכו'…), ונסו להתחבר מחדש למהות החג, כאילו אתם חוגגים את החג הזה לראשונה בחייכם.

יהודה עמיחי כתב משהו נפלא וקומי על האדם:

ירושלים, מקום שהכול זוכרים

ששכחו בו משהו

אבל הם אינם זוכרים מה שכחו. 

 (מתוך: שירי ארץ ציון ירושלים, חלק כ"א)

לוח השנה שלנו החליף את ירושלים. אפשר לומר שלוח השנה הוא לוח זיכרון אחד גדול, גדול ועגול. כל חג, הוא סוג של יום זיכרון, אבל יום של זיכרון טוב! בכל חג אנחנו נקראים לזכור משהו מופלא ששכחנו. שכחנו מפאת להט החיים, השגרה, והחולין.

כמו שאומר עמיחי, על פי רוב, אנחנו בכלל לא זוכרים ששכחנו, וגם אם כן, לא זוכרים מה שכחנו…

לשם כך בא לוח השנה. להזכיר.

בראש השנה, למשל (שאגב, גם נקרא באופן רשמי בתורה ובמחזור "יום זיכרון"), אנו נקראים לזכור מי היינו לפני שאכלנו מעץ הדעת והתחלנו להסתתר מרוב פחד מהקול האלוהי שמחפש אותנו מרוב אהבה.

ביום כיפור, אנו נזכרים, איך מתחת לכעס, לאשמה, לחרטה, לייאוש, מסתתר שקט גדול, ובעיקר, מסתתרת שם אהבה גדולה ואינטימיות גדולה.

בחנוכה, אנחנו נזכרים באור הייחודי שלנו, זה שמגרש את החושך. אנו נזכרים בחומרי הבערה שמחיים אותנו. בנס שקורה כשחומרי הבערה הם באמת מדויקים, כשטיפה קטנה מספיקה לחיים שלימים.

בפורים אנחנו נזכרים שחיינו הם סך כל הסיפורים שאנחנו מספרים על עצמנו, בעיקר סיפורים של פחד. אלה סיפורים, והם לא בהכרח האמת. יין ישמח לבב אנוש, וכשנכנס יין אנחנו מגלים ש… הסיפור האמיתי הוא, שאין באמת הבדל גדול בין ארור המן וברוך מרדכי.

בפסח, אנחנו נזכרים ברגעים הנפלאים שבהם ידענו לצאת מהמקומות הצרים בחיינו, להיפרד מהפרעונים הקטנים שביקשו לשעבד אותנו לחיים של בניית פירמידות ענקיות, שכל תכליתן להיות בית קברות יוקרתי למתים. אנחנו נזכרים שאפשר לצאת מעבדות לחירות פעם אחר פעם. גם כעת!

בשבועות, אנחנו נזכרים שיש בתוכנו תורה אלוהית, שנטוע בנו חזון, מצפן שמכוון אותנו בדרך.

בתשעה באב, אנחנו נזכרים באופן שבו השנאה שבתוכנו הרעילה את ליבנו, והחריבה את כל מה שהיה יקר לנו. מי יהודי טוב יותר, מי יותר ציוני, מי יותר אוהב את המדינה. בתשעה באב אנחנו נזכרים בכוחה של אהבת אחים. של אהבה בכלל.

והיום מגיע לו חג הסוכות. בעצם, החג הזה נקרא "החג", בהא הידיעה! כלומר, זה יום זיכרון גדול במיוחד:

  1. אנחנו נזכרים במסע הארוך. בשנים של נדידה  – של אבותינו במדבר, ושלנו, במשעולי החיים – בדרך ממצרים אל הארץ המובטחת. מהפירמידות הדחוסות והמוצקות, אל הסוכות הרעועות במדבר, סוכות שלא ידעו לעצור את סופות החול, אבל אפשרו לנו לראות שמים וכוכבים!
  2. אנחנו נזכרים בסוכות שכיסו את הרי ירושלים, בעת שאבותינו קיימו את מנהג העלייה לרגל לירושלים. ירושלים, הלב הפועם של האומה. "ירושלים, מקום שהכול זוכרים ששכחו בו משהו" (עמיחי, לעיל). בירושלים רקדנו ביחד את ריקודי הגשם (בהושענא רבה).
  3. בסוכות אנו נזכרים בימי האסיף האחרונים, כשהיבול המבורך חייב אותנו להישאר וללון בסוכות עראיות בשדה או במטע, על מנת להספיק את הקטיף לפני הגשמים ולפני שירקבו הפירות על העצים. אנחנו נזכרים שהשפע כל כך גדול, אבל צריך לצאת לשדה כדי לאסוף אותו.

בשבת חול המועד של סוכות נקרא את ספר קהלת. שלמה המלך, שמלך בירושלים, היה עשיר, היו לו נשים רבות וכמובן עבדים בשפע. הוא היה בעל עצמה בלתי רגילה, ובעיקר בעיקר, הוא היה החכם שבאדם. אלא שבערוב ימיו, ממרום גילו המופלג, הוא הגיע למסקנה שלכל הכוח והעוצמה שהוא צבר לו, ולכל החכמה שרכש, אין כל משמעות!!! "הבל הבלים אמר קהלת, הכל הבל… מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש"! ב – 12 פרקים יפהפיים הוא מנסה לשווא לענות על השאלה: "מה יתרון לאדם בכל עמלו אשר יעמל…", או במילים אחרות – בשביל מה לחיות? בשביל מה לטרוח? בשביל מה להתאמץ? הרי בסופו של דבר כולנו נלך לאותו מקום, והרכוש, הכסף שעשינו, הבתים שבנינו, העיטורים שזכינו בהם, כלם יישארו מאחורינו…

בסוכות אנחנו יוצאים מבתינו, שנראים לנו לכאורה מאוד בטוחים, יציבים ונצחיים.

יוצאים ונזכרים…

נזכרים שבחומר אין נצחיות – כל חומר מתבלה וסופו להתכלות!!! האנרגיה אמנם נשמרת בקוסמוס, אבל היא תמיד מקבלת צורה חדשה.

יוצאים ונזכרים באשליית הוודאות והשליטה שחשבנו שיש לנו.

יוצאים ומקלפים את כל הקליפות (הבטון, הסטטוס, הנוחיות, הבטחות השווא…), ונזכרים שמתחת לכל אלה, האדמה חיה, נושמת, ותומכת באנו באהבה.

תהליך ההתקלפות והזכירה החל בא' באלול, עבר דרך ראש השנה ויום הכיפורים, ויסתיים (אם הוא בכלל מסתיים) ביום האחרון של סוכות, בהושענא רבה.

בהושענא רבה נחבוט ערבות. נרקוד ונשיל במרץ ובריקוד את אחרון העלים והקליפות.

כדי להיזכר… כדי להיזכר….

במה ניזכר?

מה נשאר כשמקלפים את כל הקליפות?

איזו מהות גדולה מתגלה מתחת ובתוככי קליפות הבטון והאשליות?

ניזכר שמבעד לכל מה שמתכלה ומתבלה, ישנה איזו נצחיות עמוקה, ושהיא נמצאת, כרגיל, עמוק עמוק בתוכנו.

וכשנגיע אליה, אל הנצחיות הזו, נגלה דבר מדהים: נגלה שהיא לא נמצאת מתחת לקליפות!!! היא נמצאת בתוכן. היא נמצאת בכל, מקיימת את הכל, ומחייה את הכל.

לא היה צריך לצאת לסוכה כדי לגלות אותה. אבל צריך היה לצאת לסוכה כדי להיזכר, שהיא נמצאת גם בבית.

יש, יש משמעות לחיינו אחרי ככלות הכל (ככלות, תרתי משמע). ובכך קיימנו את מהות מצוות הסוכות: "ושמחת בחגך והיית אך שמח".

חג שמח. אך שמח!

אלישע

נכתב ע"י: הרב אלישע וולפין.
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support