מספר פריט : 3816

סארי, ופולקי (2013) "רק דלת מסתובבת": בחינת ההטעיה שבתפיסת המדיטציה כאגוצנטרית

מספר פריט : 3816

Sarri, A. & Pulkki, J. (2013). "Just a swinging door" – Exmaining the egocentric misconception of meditation. Paideusis 20(2), 15-24.

מאמר זה הוא טיעון משכנע הממקם את המדיטציה נוכח התפיסה של "דע את עצמך" והמחשבה ליברלי. הכותבים מתארים בקצרה את פוקו (2001) והאדו (1995) אשר ניתחו את התרגול הקונטמפלטיבי כפי שהתפתח במחשבה המערבית מהיוונים ועד לסגפנות הדתית. הם נשענים על הניתוח של טיילור (1989) שהראה את המהלך מאוגוסטינוס לדיקארט כנפילה ממבט פנימי שאומץ על מנת לחולל טרנספורמציה בעצמי, למבט פנימי שהופנה לעבר ידיעה לשם ידיעה בלבד. המהלך הזה גורם לנו לחשוב שמדיטציה היא אכן אגוצנטרית, משום שהעיקרון הטרנספורמטיבי שלה והמקור הפדגוגי שלה נאבד. חקר קונטמפלטיבי ברוח הפילוסופיה של דיקארט הוא מופשט "ולא יכול להתייחס לחברה, לרגשות או לקיום גופני" (עמ' 17). הפילוסופיה עברה מהיותה פדגוגיית חיים לדיון על יחסים בין הייצוגים של הדברים לדברים עצמם. "אדם יכול להשיג ידע באופן אוטונומי בלי שיתחולל בו שינוי בסובייקטיביות" (עמ' 18).

הכותבים מנתחים זרם מחשבתי נוסף שמעגן את העצמי באתוס כלכלי. אתוס כזה נמצא במקורות הליברליזם שהחלו כניסיון "לשחרור מאי-שוויון שבדיכוי פיאודלי ודתי לעבר שוויון, חופש, אינדיבידואליות וקניין פרטי" (עמ' 17). כיוון זה הוליד על פי טיילור (1985) "אינדיבידואליזם אטומיסטי" שבו זכויות הפרט קודמות לחברה. מהלכים אלו עומדים בבסיס הטענה ש "פרקטיקות מדיטטיביות כפי שהגיעו ממסורות המזרח, הן אך דרך לשליטה עצמית, לאפקטיביות בעבודה, לשינה טובה יותר, לשחרור מהתמכרויות וכו'" (עמ' 18). אלו פרקטיקות נוספות שבהם העצמי לומד לשלוט על זכויותיו וצרכיו.

הכותבים מציעים גישה נגדית על ידי הצגת תרגול זה-זן של התבוננות בנשימה. התרגול מתואר בפירוט תוך הדגשת הגישה הלא-אינסטרומנטאלית שלו. זה-זן "הוא בה בעת האמצעי והמטרה, הזרע והפרי" (האן, 1987, עמ' 14). הרעיון של התרגול כפי שמנתחים אותו כותבים הוא אנטגוניסטי למושג השליטה. אין כאן כל ניסיון לשלוט. "שליטה בתרגול זן פירושה ללמוד להתמקד בגוף של המודט ולתת לדברים להיות כפי שהם" (סוזוקי 1995, עמ' 33). "שליטה" מושגת על ידי ניקוי המיינד מעודף תכנים ועל ידי הרפיה מהניסיון המתמיד לשלוט בעולם החיצוני" (עמ' 20). המיקוד בנשימה מבקש לשחרר מהשליטה של הרצונות העיוורים שלנו. כפי שטוען קלמולה (2002, בסקירה זו) מדיטציה כזו היא ניסיון לבסס "תודעה טהורה" – "תודעת גוף ללא אגו" (עמ' 20). הכותבים עוקבים אחרי הפרשנות של סוזוקי את המידטציה כמביאה להיווכחות באני כ"דלת מסתובבת" בלבד. אויר נכנס ויוצר, אך כשהמיינד הוא לחלוטין עם הנשימה אין אני נושם ואין "דואליזם של מיינד וגוף, ולכן אין פער לצמצם. מעבר לכך כשגבולות הגוף הופכים בלתי ברורים החיץ בין עצמי לאחר, עצמי לחברה מתחיל להיעלם לאט לאט. אין עוד תחושת ניכור לחוות" (פוסטר 1988, עמ' 21). בעקבות קפלו (2001, עמ' 17) מהלך זה מוביל לפעולה אינטואיטיבית נטולת-עצמי שעוקפת את האגו הקרטזיאני.

כפי שמקמהן (2008, עמ' 191, 198) טוען התפיסה האינדיבידואליסטית של האדם במערב מעוותת את התפיסה של מדיטציה גם אם התרגול יכול לשפר תכונות תודעתיות מסוימות שמעלות ביצועים בעבודה. המסורת של הזה-זן עצמה איננה מרמזת כלל על מדיטציה כאגוצנטריות. "הרעיון שמדיטציה היא טכניקה לטובת אוטונומיה אישית במובן מערבי הוא רעיון עכשווי (מקמהן, 2008) שמשווק על ידי רוחניות ניו-אייגי'ית של "סובייקט בלתי-מעורב" (טיילור,1989)" (עמ' 21). כפי שמראים הכותבים, אם נלמד את הבודהיזם בקונטקסט המקורי שלו נראה כי התפיסה הליברלית שמעלה על נס את האינדיבידואל האוטונומי מעוותת את הבנתו. האפשרות של העדר עצמי למשל שוללת מיידית את אפשרות הקניין, כאחד מהעקרונות הבסיסיים של לוק. הכותבים מסיימים בהצעת מדיטציה כפדגוגיה ביקורתית. "פדגוגיה ביקורתית יכולה להיות בונה באופן אמיתי רק כשהמציאות נתפסת כפי שהיא, כשהמיינד רגוע ונקי מכעס, שבקלות יכול לעלות נוכח אי-צדק בעולם. התודעה האנושית שממוסכת על ידי מחשבה מתמדת, תשוקות ורגשות מונעת פעולה פוליטית אפקטיבית וחזון פוליטי ברור" (עמ' 22).


This paper is a well written account of the nature of meditation as conceived erroneously through the prism of a degraded form of "know thyself" and liberal thought. The authors describe shortly Foucault (2001) and Hadot's (1995) analysis of contemplative practice as it developed in Western thought from the Greeks to the ascetic religious tradition. They rely on Taylor (1989) showing how the transition from Augustine to Descartes reveals a fall from an inward gaze embraced towards self-transformation to an inward gaze embraced towards disembodied knowing for the sake of more knowing. This progression makes the claim that meditation is an ego-serving practice reasonable, for indeed the transformative ethic and pedagogical origin of contemplative practice has been lost. Contemplative practice in the form of Descartes' philosophy is abstract and "cannot relate to social surroundings, emotions, or corporeal existence" (p. 17). Philosophy was transposed from a life pedagogy to a discussion of the relations between representations and the objective world. "One is able to achieve knowledge autonomously without the transformation of subjectivity" (p. 18).

The authors then analyze a strand of thought that establishes self in an economic ethos. Such ethos is found when tracing liberal thought that began as an attempt "to

pursue emancipation from feudal and religious oppression and inequality with emphasis on equality, freedom, individuality and private property" (p. 17). This has lead to what Taylor (1985) called "atomist individualism" in which individual rights become prior to the social domain. These transformations undergird the claims that "Meditation practices, as they have arrived from eastern wisdom traditions, are seen only as a way of self-mastery, of being more effective at work, sleeping well, getting rid of addictions, and so on" (p. 18) It is another practice in which self learns to practice control over his rights and needs.

The authors seek to counteract this disposition as they present a Zazen practice of counting or following the breath. The practice is described in detail mostly stressing its non-instrumentalism. Zazen “is at the same time a means and an end, the seed and the fruit” (Hanh, 1987, p. 14). The idea of practice, as the author analyze compellingly is antagonistic to the notion of control. There is no attempt to control here. "Control in Zen practice means learning to focus on one’s own bodily being and to let things be as they are" (Suzuki, 1995, p. 33). “Control is achieved by clearing the mind of its excess content and by letting go of the constant effort to control the outer world" (p. 20). The focus on the breath seeks to free one from the control of one's blind whims. As Klemola (2002, see review) suggests such meditation is an attempt to establish a "pure consciousness" – "a bodily awareness without the ego" (p. 20). The authors follow Suzuki's interpretation of such meditation as instilling a realization of the I as "just a swinging door". Air comes in and goes out, yet when one's mind is fully with this breath there is no I that breaths, and "There is no dualism of mind and body, and hence no gap to be closed. Furthermore, as the limits of the body become blurred, the chasm between the self and the other, between self and society, starts to dissolve, little by little. There is no longer any alienation to be experienced (cf. Foster, 1988, p. 47)." (p. 21). Following Kapleau (2001, p. 17) this leads to intuitive selfless action that bypasses the Cartesian ego.

As McMahan (2008, pp. 191, 198) suggests the individualist concept of man in the West distorts the overall picture of meditation even if such practice can improve faculties of mind that are conducive to a production-based society. The tradition of Zazen itself does not disclose meditation as egocentric." The idea that meditation is a technique to foster personal autonomy in a western sense is a rather recent development (McMahan, 2008) advanced by the new age spirituality of “disengaged subjects” (cf. Taylor, 1989)" (P. 21). As the authors show, if we study Buddhism in its more original context the notions of liberal thought that praise the autonomous individual are rejected. The suggestion of no-self immediately refutes the conception of "property", as one of Locke' foundational principles. The authors end by appealing to meditation as critical pedagogy. "Critical pedagogy can be genuinely and constructively critical only when reality is perceived the way it really is, when the mind is calm and clear of anger and aggression that may easily arise from facing the injustices of the world. Human consciousness obscured by continuous thoughts, desires and emotions, gets in the way of effective political action and clear political vision" (p. 22).

Foster, N. (1988). To enter the marketplace. In F. Epsteiner (Ed.), Path of compassion: Writings on socially engaged Buddhism (pp. 47-64). Berkeley, California: Parallax Press.

Foucault, M. (2001). L’herméneutique du sujet: Cours au Collège de France. 1981-1982. Paris: Gallimard Seuil.

Hadot, P. (1995). Philosophy as a way of life: Spiritual exercises from Socrates to Foucault. Oxford & Cambridge: Blackwell.

Kapleau, P. (2001).The three pillars of Zen: Teaching, practice, and enlightenment. New York: Anchor Books.

Klemola, T. (2003). Some notes about the possibility of “bodily ethics”. Paper presented at IAPSConference,

Gloucestershire, England. Retrieved from http://files.kotisivukone.com/

finevision.kotisivukone.com/tiedostot/bodily_ethics.pdf

Nhat Hanh, T. (1987). The miracle of mindfulness: An introduction to the practice of meditation. Boston: Beacon Press.

McMahan, D. L. (2008). The making of Buddhist modernism. New York: Oxford University Press.

Taylor, C. (1985). Philosophy and the human sciences: Philosophical papers 2. Cambridge: Cambridge University Press.

Taylor, C. (1989). Sources of the self: The making of the modern identity. Cambridge: Cambridge University Press.

Taylor, C. (2003). The ethics of authenticity. Cambridge: Harvard University Press.

נכתב ע"י: סארי א..
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support