מספר פריט : 3786

נשא

מספר פריט : 3786

שלום עמיתים יקרים,
מקווה שהיה חג טוב, שקיבלתם את התורה מחדש, טרייה ורעננה מאי פעם.
והשבוע, פרשת נשא. מהמילה לשאת.
זו פרשה ארוכה במיוחד, וכל כולה עוסקת במלאכת הנשיאה. בשיאה של הפרשה מצווים הכוהנים לשאת את ידיהם אל על, ולברך את ברכת הכוהנים המופלאה:

יברכך ה' וישמרך
יאר ה' פניו אליך ויחנך
ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.

הפרשה עוסקת באופן שבו האדם נושא את חייו.
לפני כמה שנים יצא לאקרנים סרט, שעשה עלי רושם עז, ועזר לי להבין את משמעות העצה של הבורא לקין, בפרשת בראשית, רגע לפני הרצח הראשון. העצה לקין הייתה, "הלא אם תיטיב שאת". רוב הפרשנים הבינו את המשפט כך: אם תיטיב, אז שאת, כלומר, אם תעשה את הטוב, תהיה לך התרוממות רוח (שאת). זה בהחלט הגיוני, גם תחבירית וגם רעיונית. אבל מאז שאני מכיר את הפסוק הזה, אני שומע שם הזמנה אחרת לגמרי: אם תיטיב לשאת את עצמך, את חייך, את עולך. נכון, אין המשך למשפט, הוא כאילו קטוע: אם תיטיב לשאת את עצמך, אז… אז מה??? לא כתוב מה יקרה אם תיטיב לשאת את עצמך. זו לא בעיה בעיני, שהרי באמת אין המשך להזמנה. אין שום תמורה לאופן שבו אתה מיטיב לשאת את חייך. התמורה היחידה, היא המעשה עצמו, קרי, האופן שבו אתה נושא את חייך הוא התמורה לאופן שבו אתה נושא את חייך… מצד שני, ישנה אזהרה חמורה למי שלא מיטיב לשאת את עול חייו: "ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ…".

הסרט נקרא "המלכה". הסרט מתפרש על פני שבוע אחד בלבד, והוא מספר על המלכה אליזבט בשבוע שאחרי מותה הטראגי והלא צפוי של הנסיכה דיאנה. דיאנה הייתה אהובה על העם, אך שנואה למדי בארמון המלכה. העם הבריטי שוקע ביגון קודר, ומולם ניצבים שני מנהיגים: מלכה מבוגרת והאפרורית, וראש ממשלה צעיר, נמרץ, נועז ונערץ, שזה עתה נבחר, טוני בלייר. ככל שהסרט מתקדם מתהפכות היוצרות בעדינות בריטית אופיינית: ראש הממשלה המקסים והצבעוני נראה יותר ויותר פזיז, פופוליסט, שטחי, כמעט מטופש. והמלכה, לעומת זאת, הופכת מהדמות המאופקת, השמרנית, והכמעט שנואה, לאישה האצילה והמלכותית, שנושאת על גבה את יגון עמה. חנו של טוני בלייר כאילו חלף עם הרוח (והכל בשבוע אחד), בעוד המלכה, משמרת את ההערכה הנצחית של העם הבריטי לבית המלוכה. המלכה לא עושה כלום כמעט. וזה מה שכל כך מטריד את הצופה במהלך רוב רובו של הסרט. אלא שסוד קסמה של המלכה הוא אחד: האופן שבו היא נושאת את עצמה בעולם. בגלל זה היא מלכה… אצלנו, אגב, המקבילה למלכה הוא הנשיא, גם מלשון לשאת. הציפייה שלנו מהנשיא שלנו, הוא שיישא את עצמו בכבוד, כי הכבוד שלו, הוא הכבוד שלנו!  לא בכדי, חלק גדול מהפרשה שלנו עוסק גם בנשיאי השבטים והקרבן שהם השיאו ביום חנוכת המשכן.

כשהגחנו לאוויר העולם, גילינו שהגענו עם חפיסת קלפים בידינו: ההורים שנולדנו להם, צבע עורנו, המטען הגנטי שלנו, כישרונות מולדים, וכן, גם מומים, מוגבלויות למיניהן, מצב סוציו-אקונומי כזה או אחר וכן הלאה. לא קיבלנו הסבר לחלוקה הלא שוויונית. לא צוידנו בדף הנחיות למשחק הקלפים שהושלכנו אליו. כזכור לנו, גם קין לא קיבל כל הסבר לעוול המשווע, שמנחתו לא התקבלה בעוד מנחתו של הבל אחיו דווקא כן. קין בוודאי זעק לשמים: "אבל זה לא פייר"! ואלוהים בחר שלא להסביר לו את הצדק השמימי. התשובה היחידה שקיבל הייתה משהו כמו: "נכון, החיים אינם הוגנים, אבל אם תיטיב שאת…".

בני אדם, ברוכים הבאים לעולם. הנה המציאות, הנה העול, הנה האתגר. תוותרו על כל ניסיון להבין מדוע לאחד החיים התאכזרו, ובעוד לאחר, לאו דווקא הצדיק מבין השניים, החיים האירו פנים. אבל נותר חופש בחירה מוחלט: להיטיב לשאת את המציאות ולעשות בה את המיטב.

הלוויים בפרשה נדרשים לשאת את המשכן ממקום חנייה אחד למשנהו. זה תפקידם. לוי אחד בוודאי זכה לשאת משהו נוצץ ומרהיב ומיוחד, בעוד האחר נושא את המחצלת המאובקת של הכניסה, שעליה כולם דורכים. כך בעולמנו אדם אחד נושא בחיים גוף, בית, אוטו, אישה (לא בהכרח בסדר הזה…) שמעוררים הערצה וקנאה. בעוד אדם אחר, נושא על עצמו מעטה חיצוני שלא מביא כל הערכה והערצה מהסביבה. התורה מציעה לנו, ש"המבחן" (וזה לא באמת מבחן, סתם איזה בגרות קטנה על הדרך…) הוא לא את מה אתה נושא, אלא איך אתה נושא, ובעיקר מי אתה הופך להיות כשאתה נושא את משא חייך.

ואם בכל זאת אתם מחפשים תמורה, נראה לי שהברכה השלישית בברכת הכוהנים היא התמורה: אם תיטיב לשאת את משא חייך, הרי ש"ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".
שניטיב לשאת את משא חיינו.

ובתמורה תהיה לנו שבת של שלום,
אלישע

נכתב ע"י: הרב אלישע וולפין.
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support