מספר פריט : 2837

טיסדל (2007) במילניום החדש: תפקיד הרוחניות והדמיון התרבותי בהתמודדות עם שונות ושוויון בכיתות החינוך הגבוה

מספר פריט : 2837

Tisdell, E. J. (2007). In the new millennium: The role of spirituality and the cultural imagination in dealing with diversity and equity in the higher education classroom. Teacher's College Record, 109(3), 531-560.

המאמר של טיסדל ממקם את העניין ברוחניות בחינוך הגבוה בתוך קונטקסט חברתי-תרבותי של שוויון ושונות. מנהיגים כפאולו פרירה, מרטין לותר קינג ומלקולם אקס עיגנו את עבודתם החברתית במובן של רוחניות. מפתיע לפיכך, לטענת טיסדל, שרוחניות לא נתפסת כחלק אינטגרלי של תפיסות חינוכיות הנשענות על הוגים כאלו. טיסדל מבקשת לפיכך לכונן שיח ש"יחתן בין רציונאליות לרוחניות/דמיון, ויברר מה "חתונה" כזאת יכולה להציע לגישה אכפתית טרנספורמטיבית תרבותית המטפלת בענייני שונות ושוויון בכיתות בחינוך הגבוה" (עמ' 534). היא לפיכך חוקרת את "התפקיד החשוב שיש לרוחניות בפיתוח פדגוגיה תרבותית אכפתית עבור צדק חברתי" (שם).

טיסדל מונה שבע הנחות לגבי רוחניות אשר מנחות את הדיון. רוחניות משמעה: "(1) קשר עם מה שמכונה כוח-חיים, אלוהים, כוח עליון או ייעוד ומסתורין (2) משמעות-על ומובן של שלמות, בריאות, ובין-חיבוריות של כל הדברים (3) התפתחות מתמדת של זהות (כולל זו התרבותית) שמכוונת למה שכותבים רבים מגדירים כ"אותנטיות" גדולה יותר (4) האופן בו אנשים מבנים ידע דרך תהליכים שהם באופן מהותי לא-מודעים וסמבוליים, כפי שמציע פאולר (1981). אלו מופיעים דרך תמונות, סמלים, מוזיקה וביטויים אחרים של יצירתיות שהם במקרים רבים תרבותיים  (5) בנוסף, רוחניות איננה זהה לדת על אף שעבור חלק מן האנשים שהם דתיים, יש אלמנטים ברוחניות שחופפים עם הדת (6) רוחניות תמיד נוכחת למרות שבמקרים רבים לא מכירים בנוכחותה בסביבת הלמידה, ולבסוף (7) חוויה רוחנית מתרחשת באופן מפתיע" (עמ' 535).

טיסדל מבחינה בין דת לרוחניות בהתבסס על מספר טענות: 1) דת מערבת קהילה ואמונה ואלו כרוכים במקרים רבים בהצהרות אמונה כתובות וקודים של התנהגות מוסרית. רוחניות היא "יותר אודות האופן בו אנשים מייצרים משמעות דרך חוויה של כוליות, תפיסת כוח עליון או ייעוד עליון, ואיננה מתמקדת בדרך כלל בתורה ספציפית של מסורת דתית" (עמ' 538). המתח שבין דת ורוחניות נמצא בזיהוי שלהן כקשורות זו לזו, על ידי אנשים רבים. קשר זה מוחש באופן מיוחד על ידי אלו שגדלו לתוך דת מסויימת, והם חושבים על חינוכם דרך התפיסה הרוחנית שפיתחו בבגרותם (שלא בהכרח קשורה בתרגול הדתי של ילדותם).

טיסדל דנה בהבדלים שבין דת לרוחניות. בתפיסות שונות חוויה רוחנית כרוכה ב"הצצה אל עבר השלמות והבין-חיבוריות של החיים, ומתן כבוד להם כמקודשים" (עמ' 538). חוויות אלו "אינן מתייחסות באופן ישיר לדת, או מתרחשות בסביבה דתית. עבור מי שדתי, חוויות כאלו מקבלות משמעות רחבה יותר בסביבה דתית, אך בדרך כלל החוויות הרוחניות החשובות עצמן, מתרחשות בהקשר רחב יותר של חיים. נראה כי בין אם אנשים מקיימים אורח דתי או לא, רוב האנשים עוברים חוויות רוחניות" (עמ' 539). טיסדל מסכמת – רוחניות "מתמקדת במציאת משמעות בחיים, או ביצירת-משמעות, ובחוויות אישיות. דתות הן קהילות מאורגנות של אמונה שבנוסף לעניינן בעירור תחושה רוחנית בקרב החברים בהן, הן מכילות אלמנטים רבים נוספים. הן מוסדות אנושיים, וככאלה הן נתונות ביחסי כוח, בפוליטיקה, ובפלגנות. רוב הדתות מטיפות למסר מסוים, והן מציעות תפיסה של "גאולה" או "דרך נכונה" לחיות. כמעט לכל הדתות יש תפיסה רשמית שנקבעת על ידי אלו שהם בעלי הסמכות. בד"כ מערכת האמונות הרשמית והקודים המוסריים קובעי-ההתנהגות הם האלמנט שאנשים מתנגדים לו כשהם נוטשים את הדתות על ברכיהן התחנכו כילדים, ובטוענם שהם "רוחניים" אך לא דתיים" (עמ' 539). טיסדל מנתחת חלק מן הסיבות שגורמות לאנשים לעזוב את דתם.

היא מסכמת את תפיסתו של מרטין מרטי (2000) לגבי דת כמספקת: "(1) התמקדות בעניינים אולטימטיביים הקשורים במשמעות וייעוד בחיים (2) תחושת קהילה לצורך חגיגה ואבל (3) הוראות התנהגותיות לגבי איך יש לחיות (4) מיתוסים וסמלים שמתארים אמת עליונה דרך אלגוריות, סיפורים, מטאפורות או אומנות (5) ריטואלים וטקסים שבהם נחגגים באופן קהילתי חלק מן המעברים החשובים בחיים כמו לידה, כניסה לעולם המבוגרים, אהבה ונישואין, או מוות כמעבר הסופי" (עמ' 540). לטענת טיסדל גישתו של מרטי היא דיון בהיבטים רוחניים של דת שמסגירים את הביקורת של מרטי (2005) על צורות אקלקטיות ואינידיבידואליות של רוחניות שהן נפרדות מדת וקהילה. פרשנות כזאת מתעלמת מהיבטים שליליים של דתיות. טיסדל מדגימה את הדרכים שבהן דת בילדות יוצרת סמלים ותמונות שמבוגרים שלא מוסיפים לתרגל את דתם, עדיין מזהים כמשמעותיים מבחינה רוחנית בבגרותם. "נראה כי הבט זה של זכרון תרבותי שמקושר לתמונות, סמלים, סיפורים מקודשים, מוזיקה ואומנות שהוא חלק בלתי נפרד ממסורת דתית ו/או תרבותית של אדם, הוא הסיבה שברמה מסויימת אדם לעולם לא יכול להפריד רוחניות מחינוכו הדתי" (עמ' 542).

החלק הבא של המאמר עוסק בתפקיד של הדמיון והדמיון התרבותי בהתפתחות של רוחניות בהתבסס על פאולר (1981) ופארקס (2000). על פי פארקס התפקיד של הדמיון הדתי הוא "לייצר קירוב של אמת המשקפת מציאות רחבה, תוך הכרה בכך שמדובר בקירוב, והכרה בכך שלכל אדם יש את תפיסתו שלו המבוססת על חוויה מובנית תרבותית של מהי המציאות" (עמ' 544). החיבור לדמיון מעוגן בכוח היצירתי שלנו, והוא נחווה פעמים רבות כרוחני. רוחניות מכניסה אדם פנימה, אך טיסדל מנתחת מספר מקרים שמדגימים כיצד דמיון תרבותי מכוון תנועה זו גם החוצה אל העולם. דמיון תרבותי מכיל את האלמנטים שבהם תמונות וסימנים מעוגנים-תרבותית מופיעים בעולם הדמיון של האדם. טיסדל מסבירה כיצד נארטיבים שמשקפים דמיון תרבותי כפי שהוא נשען על רוחניות מחדדים את הבנת החיים. היא טוענת כי "משימתו של החינוך הגבוה היא לסייע לאנשים לראות מתוך פרספקטיבות רבות ולחיות באופן יעיל יותר בחברה רב-תרבותית, וכך בשאיפה ליצור עולם צודק יותר" (עמ' 549).

על פי טיסדל אלו שדבקים בתפיסה רוחנית נוטים גם לאמונה בזהות אותנטית או "עצמי ליבתי". לפי וולץ' (1999), חלק מן המסע הרוחני הוא לנוע אל עבר "עצמי ליבתי", או לזהות אותנטית יותר תוך הכרה בכך שאנו מעוצבים על ידי כוחות רבים. לכן "חשוב להיות ספקנים לגבי אותנטיות אבסולוטית, משום שמנהיגי כתות לעתים מכוונים לשם. אך אם אדם מאמין במהות ייחודית הקיימת בכל אדם, ללא היצמדות לכינוי זה או אחר של מהות זו, ניתן לנוע אל עבר חיים שנובעים מתוך עצמי ליבתי או זהות אותנטית, ובו בזמן לקרוא תיגר על מהי "זהות אותנטית" כזו. זהו הפרדוקס: לנסות לנוע אל עבר זהות אותנטית, ובו בזמן לקרוא תיגר על עצם האפשרות של אותנטיות" (עמ' 552).


Tisdell'sץ paper embeds the interest in spirituality within higher education within a social-cultural context concerned with equity and diversity. Leaders such as Paulo Freire, Martin Luther King, and Malcolm X, have grounded their social work in a sense of spirituality. It is thus surprising to Tisdell that spirituality is not conceived as an integral part of the educational contexts that turn to such leaders as their source. Tisdell thus seeks to discuss the "marriage between rationality and spirituality/imagination – and to consider what such a “marriage” might offer a transformative and culturally responsive approach to dealing with diversity and equity issues in the higher education classroom" (p. 534). She thus studies "the important role that spirituality plays in developing a culturally responsive pedagogy for social justice." (ibid.)

Tisdell lists seven assumptions about spirituality that guide her discussion. Thus spirituality implies "(1) a connection to what is discussed as the Life-force, God, a higher power or purpose, Great Mystery; (2) ultimate meaning-making and a sense of wholeness, healing, and the interconnectedness of all things; (3) the ongoing development of one’s identity (including one’s cultural identity) moving toward what many authors refer to as greater “authenticity;” (4) how people construct knowledge through largely unconscious and symbolic processes as suggested by Fowler (1981), manifested in image, symbol, music, and other expressions of creativity which are often cultural. (5) In addition, spirituality is not the same as religion, though for some people who are religious, there are elements in spirituality that overlap with religion; (6) spirituality is always present though often unacknowledged in the learning environment; and finally, (7) spiritual experiences happen by surprise" (p. 535).

Tisdell differentiates between religion and spirituality based on a number of claims: 1) Religion involves a community of faith that often involved written creed and behavioral codes. Spirituality, is "more about how people make meaning through experience with wholeness, a perceived higher power or higher purpose, and does not usually focus on what a religious tradition’s official creed is" (p. 538). The tension between religion and spirituality lies in their identification as related, by many people. This relation is particularly experienced by those who were socialized in religious traditions, and reflect on their upbringing through their adult spirituality (not necessarily involved in the continued religious practice of their childhood).

Tisdell discusses differences between religion and spirituality. In many accounts spiritual experience concern "catching a glimpse of the wholeness and interconnectedness of all life, and honoring it as sacred" (p. 538). These experiences "do not directly relate to religion, or take place in a religious setting. For those who are religious, such experiences are often given further meaning in religious settings, but typically the most important spiritual experiences themselves actually occur in a wider context of people living out their lives. Thus, it appears that whether they are religious or not, most people have spiritual experiences" (p. 539). Thus Tisdell sums, spirituality "tends to focus on finding meaning in life, or meaning–making, and personal experiences. Religions are organized communities of faith that, in addition to a concern with nurturing a sense of spirituality in their members, have far many more aspects involved in them. They are human institutions, and as such are beset with power relations, politics, and division. Most of them preach a particular message, and have direct discussion of what constitutes “salvation,” or a “correct” way to live. Nearly all religions have an official creed as determined by those with the most power and authority to do so. It is the official belief system and codes of regulatory behavior determined by those in power that are usually what people reject when they leave their childhood religious tradition, when they say they are “spiritual, but not religious.” (p. 539). Tisdell analyzes some of the reasons why people leave their religion.

Tisdell sums Martin Marty's (2000) conception of religion as providing: "(1) a focus on matters of ultimate concern relating to the meaning and purpose of life; (2) a sense of community to gather, celebrate, and mourn; (3) behavioral injunctions of

how to live; (4) myth and symbol that tell ultimate truths through allegory, story, metaphor, or art; (5) ritual and ceremony that celebrates in community some of life’s most important transitions, such as birth, entry into adulthood, love or marriage, or death as the final transition" (p. 540). These to Tisdell seem like a discussion of spiritual aspects of religion disclosing Marty's (2005) critique of eclectic individualized spirituality that is divorced from religion and community. This also overlooks negative aspects of religiosity. Tidsell exemplifies the ways in which childhood religion creates images and symbols that adults who do not keep their practice, still find spiritually meaningful during adulthood. "it appears that this concept of cultural memory as connected to image, symbol, sacred story, music, and art that is a part of both one’s religious and/or overall cultural tradition is why on some level one can never completely separate spirituality from one’s religious upbringing" (p. 542).

The next part of the paper explores the role of imagination and cultural imagination in the development of spirituality referring to Fowler (1981) and Parks (2000). According to Parks the role of religious imagination is "to compose an approximation of the truth of this larger Reality, of course recognizing that these are in fact approximations, and everyone has her or his own perception, in light of her or his own socially constructed experience of what that reality is" (p. 544). Since engagement with imagination takes us to our creative power it is often experienced as spiritual. Spirituality propels one inward yet Tisdell analyzes a number of cases that demonstrate how cultural imagination matches this movement with a movement forward into the world. Cultural imagination consists of the ways in which one's culture-laden images and symbols feature in ones imaginative world. Tisdell explains the way in which narratives reflecting cultural imagination as it appeals to spirituality foster the understanding of life. She suggests "it is the task of higher education to help people to see from multiple perspectives and live more effectively in a culturally pluralistic society, and hopefully to create a more just world" (p. 549).

According to Tisdell most who adhere to a spiritual view are also inclined towards a belief in an authentic identity or "core self". According to Welch (1999), part of the spiritual journey consists of moving toward this “core self,” or more authentic identity while recognizing that we are shaped by numerous forces. It is thus "important to be skeptical of claims to ABSOLUTE authenticity, since this is what cult leaders often claim. But if one believes in a unique essence of every human person, regardless of what one calls that essence, it is possible to move toward operating from that core self or authentic identity, at the same time one calls into question what that “authentic identity” is. This is the paradox: to attempt to move toward one’s more authentic identity, while at the same time questioning the notion of authenticity" (p. 552).

Fowler, J. (1981). Stages of faith: The psychology of human development and the quest for meaning.San Francisco: Harper and Row.

Greene, M. (1995). Releasing the imagination: Essays on education, the arts, and social change. San Francisco: Jossey-Bass.

Marty, M. E. (2000). Education, religion, and the common good: Advancing a distinctly American conversation about religion’s role in our shared life. San Francisco: Jossey-Bass.

Marty, M. E. (2005). Virtual spirituality. Christian Century, 122 (7), 63.

Parks, S. D. (2000). Big questions, worthy dreams: Mentoring young adults in their search for meaning, purpose, and faith. San Francisco: Jossey-Bass.

Welch, S. D. (1999). Sweet dreams in America: Making ethics and spirituality work. New York: Routledge.

Wuthnow, R. (1999). Growing up religious: Christians and Jews and their journeys of faith. Boston: Beacon Press.

נכתב ע"י: טיסדל א..
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support