מספר פריט : 2687

זצלברג (2011) מיינדפולנס ואהבה נדיבה

מספר פריט : 2687

Salzberg, S. (2011). Mindfulness and loving kindness. Contemporary Buddhism, 12(1), 177-182.

המושג מיינדפולנס משמש בדרכים שונות: היזכרות, היות בהווה, ובאופן תדיר גם כשילוב של שני מונחים מהשפה הפאלית סאטי ו סמפאג'אנה – מודעות והבנה נכונה. זלצברג טוענת שמיינדפולנס אינו רק לדעת שאני חווה חוויה מסויימת. חלק מן הידיעה כאן הוא לגבי איך אני חווה את הידיעה הזו – כלומר, ללא אחיזה, דחייה, או אשליה.  שלוש האחרונות הן "כוחות שמעוותים את התפיסה של מה שאמיתי וקושרים אותנו להרגלים ישנים גם אם הרגלים אלה גורמים לנו בעקביות לסבל" (עמ' 178). הדרך להתרחק מאלו מובילה באופן טבעי לאהבה נדיבה. "אהבה נדיבה היא איכות של הלב שמזהה עד כמה אנו קשורים זה לזה. לעיתים היא מתוארת כשליחת חברות לעצמנו ולאחרים – לא במובן של לאהוב את כולם, או להסכים עם כל דבר, אלא כידיעה פנימית שחיינו משולבים באופן הדוק. כשאנו חווים אהבה-נדיבה, אנו מאשררים את העובדה שכל אחד מאיתנו שואף לאושר, ויחד עם זאת אנו שותפים במקרים רבים לאי-הבנה באשר לאופן בו ניתן להגיע לאושר. אנו מזהים גם את הפגיעות של כולנו נוכח שינוי וסבל. אלו מובילים לדאגה לאחר" (עמ' 178). תרגול מיינדפולנס מפחית תגובות מותנות (לכן הוא נקרא המגן הגדול), ומאפשר לראות את האמת באופן בהיר יותר. מיינדפולנס מלמד שיש הבחנה בין חווייה לאופן בו אנו מבנים את הסיפור. כשאנו מבינים זאת אנו יכולים להחליט האם להמשיך בסיפור ולפעול על פיו או לאו.

אהבה נדיבה היא מתנה של הלב. היא יכולה להפוך לנדיבות חומרית, אך היא ראשית כל נדיבות של הרוח. "אחיזה במהרה תעגן אהבה נדיבה בחוסר סבלנות, ציפייה, צורך שיודו לנו, צורך בתוצאות בדמות השינוי בגישתו של האחר" (עמ' 180). אהבה נדיבה מלמדת אותנו לא לאחוז בטעויות שלנו וליצור את הזהות שלנו סביבן. "מיינדפולנס מזמין אותנו להיות ערים בהווה עם איזון, נינוחות ותובנה כשהחוויה היא נעימה, בלתי נעימה או ניטראלית….חופש כזה הוא הקרקע שממנו אהבה-נדיבה עבורנו ועבור אחרים צומחת" (עמ' 182).


The term 'mindfulness' is used contemporarily in several different ways: recollection, being present, and commonly as a compound that translates the original Pali term sati-sampajanna – awareness and clear comprehension combined. Salzberg suggests that mindfulness is not merely knowing that I am experiencing a certain experience, but rather part of the knowing has to do with how I am knowing this – that is, without grasping (greed), aversion (anger) or delusion. These latter three are conceived as "forces that distort our perception of what is real and tie us to habits of old even if those habits repeatedly cause us suffering" (p. 178) thus a path away from these naturally leads to loving kindness. "Loving –kindness is a quality of the heart that recognizes how connected we all are. Sometimes it’s described as extending friendship to ourselves and others— not in the sense of liking everyone, or dispensing universal approval, but more as an inner knowing that all our lives are inextricably interconnected. When we experience loving-kindness, we acknowledge that every one of us shares the same wish to be happy, and often a similar confusion as to how to achieve that happiness. We also recognize that we share the same vulnerability to change and suffering, which elicits a sense of caring" (p. 178). Mindfulness practice both diminishes habitual reactions (thus it is called the great protector), and allows for seeing truth more clearly. Mindfulness teaches that there is a distinction between the experience and the story we build around it. When we acknowledge this we can decide whether or not we wish to extend the story and act upon it.

Loving kindness is an offering of the heart. It may or may not become material generosity, yet it is primarily generosity of spirit. "Attachment will quickly laden loving-kindness with impatience, expectation, an urge to be thanked, a need to see results in someone’s changed behavior or attitude." (p. 180). Loving kindness teaches us not to become attached to our own mistakes and form the cluster of our identity around it. "The teachings of mindfulness invite us to be awake and present with balance and serenity and insight, when our experience is pleasant, when it is unpleasant, and when it is neutral… This freedom is the ground out of which much greater loving-kindness for ourselves and others emerges" (p. 182).

נכתב ע"י: זצלברג.
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support