מספר פריט : 2166

הלברג, הייס, רוהל (2009). לחשוב דרך הגוף: יוגה, פילוסופיה וחינוך גופני

מספר פריט : 2166

Helberg N., Heyes, C.S., Rohel, J. (2009). Thinking through the body: Yoga, philosophy, and physical education. Teaching Philosophy, 32(3), 263-284.
מאמר זה מתאר קורס ניסיוני שהוצע לסטודנטים לתואר ראשון בפילוסופיה ובחינוך גופני. הרציונל של הקורס התבסס על השאלה "כיצד יכולה הפילוסופיה להחזיר לעצמה את ההבטחה הגדולה הטמונה בה ולהציע חינוך שבו כל האספקטים של הסטודנטים – האינטלקטואלי, הרגשי, הרוחני והפיזי – מגוייסים לטובת למידה והתפתחות אישית?" (עמ' 263). נראה כי לפילוסופיה יש פוטנציאל טרנספורמטיבי, ושלימוד פילוסופיה באוניברסיטה מזמן מרחב שבו סטודנטים יכולים ללמוד על עצמם. הייס, היא גם פילוסופית המלמדת פילוסופיה של הגוף, וגם מורה ליוגה הטוענת ש"תמיד התפעלה מכמה אנשים יכולים ללמוד על עצמם דרך תנועה – בהרבה מקרים לימוד זה כולל חומר שלא היו יכולים לגשת אליו דרך עיסוק תיאורטי בלבד" (עמ' 264). היוזמה לקורס הנוכחי התבססה על הטענה ש"תנועה יכולה להיות פילוסופית, ושניתן לבסס קורס על לימוד פילוסופיה דרך תנועה באמצעות שימוש בדיסציפלינה של היוגה ובפנומנולוגיה עכשווית" (שם). ההשוואה בין גישות יוגיות הטוענות כי היוגה היא "99% אימון, 1% תיאוריה" (ג'ויס, 1999) עם הפילוסופיה שנחשבת ל"להיות בראש", יוצרת אפשרויות נרחבות לחקר.

השאלה "מה פירוש להתפלסף (או איך עושים פילוסופיה)?" מעלה דעות שונות אך "נראה כי איננו מסכימים באופנים מוכרים לגבי התוכן של הפילוסופיה, אך אנו מסכימים באופנים עמוקים ובלתי מאותגרים על המתודות שאנו מיישמים לגבי תוכן זה…הרעיון שהפילוסופיה סובבת לחלוטין סביב טקסטים – ולכן גם נשענת על קריאה, כתיבה ודיבור – נתפס באופן נרחב כמובן מאליו. כשסיפרנו לעמיתים שבכוונתנו ללמד אסאנות כחלק מחובות הקורס, התגובות שלהם היו באופן צפוי של הפתעה" (עמ' 265). הקורס ביקש לבחון "כיצד פעילות גופנית עשויה להוביל תלמידים לעסוק בתיאוריה באופן אחר, ולהפך" (שם).

הכותבות מתארות את מבנה הקורס והרציונל בפירוט רב. הוא כלל שני שיעורים שבועיים נפרדים, האחד של אימון יוגה פורמאלי והשני במתכונת שיעור אוניברסיטאי רגיל. הן דנות בחיץ שבין תיאוריה לפרקטיקה שמובנה לתוך הקורס, ובשאלות של הערכה. נראה כי התפתחה גישה שונה מאוד להערכה של החלק הפיזי של הקורס, לעומת המשימות הכתובות. עצם הרעיון של הערכת תנוחות יוגה מתנגד משהו לגישה הנדרשת לתרגול. בנוסף לכך קיים מתח בין כתיבת יומן לבין מדיטציה. כתיבת היומן יוצרת את התחושה שהמדיטציה צריכה להוליד מחשבות שאותן צריך לכתוב, בעוד שתרגול מדיטציה מבקש מן המתרגל להרפות מהן (עמ' 273).

הכותבות דנות בפנומנולוגיה של הגוף דרך עיון בטקסט שנלמד בקורס. הן מתארות מעט את הגוף הנעדר של דרו לדר – הגוף "הופך לנושא התימטי של החוויה רק באופן נדיר" (1990, עמ' 1). "נוכחות גוף, אם-כך, מאופיינת באופן מהותי כהעדר, והעדר חרף זאת פירושו היות" (עמ' 275). לפי לדר "חוויית הגוף שלנו עצמה לפיכך תומכת בפרדיגמה קרטזיאנית (דואליסטית) ששולטת בתרבות שלנו. בלי לאמץ דואליזם, הוא מבקש להסביר את השליטה של הרעיון הקרטזיאני בחוויית החיים. רק דרך הסבר כזה, הוא טוען, ניתן להרפות מן האחיזה הקרטזיאנית, אך האמיתות הנחוות שלה עדיין מקבלות את תוקפן (3)" (עמ' 275). לדר מתייחס להיעלמות של הגוף, שיכולה לשאת אופי נורמאלי או דיס-פונקציונאלי. הייס שלימדה את חלק היוגה בקורס יישמה את התיאוריה שלו על מנת לגרום לתלמידים להתייחס לאימון היוגה כאל אימון בהנכחת הגוף (עמ' 277). הכותבות מביאות מספר דוגמאות לחוויות של סטודנטים של הגוף הנעדר והנכחתו. "עבור חלק מן הסטודנטים, הצלחה ביחס למטרות הקורס הייתה תלויה ביכולתם לגלם את התיאוריה בגופם באופן המידי ביותר תוך כדי רפלקציה על התיאוריה" (עמ' 278).

This paper describes an experimental course cross-listed as an undergraduate philosophy and physical education. Its guiding rationale is based on the question "How could philosophy redeem the deepest promise of the discipline to offer an education in which all aspects of the student—intellectual, emotional, spiritual, and physical—are brought to bear on learning and self-development?" (p. 263). It appears that philosophy has a transformative potential, and studying philosophy in the university lends itself to a space in which students can learn about themselves. Heyes, is both a philosopher teaching philosophy of the body and a yoga teacher. "She was continually amazed by how much people could learn about themselves through physical movement—often including things they would not have been able to approach via a theoretical undertaking" (p. 264). Her initiation of the course was based on the premise that "movement can be philosophical, and that philosophy could be learned thorugh moevemnt, using the disciplines of yoga and contemporary phenomenology as it is touchstones" (p. 264). The juxtaposition between approaches to yoga as "99% practice, 1% theory" (Jois, 1999), and philosophy as "being in the head" creates a substantial ground for exploration.

The question "what is doing philosophy?" raises different opinions but "we seem to disagree in familiar ways about the content of philosophy, while agreeing in deeply unquestioned ways about the methods we apply to that content…The idea that philosophy centers exclusively on texts – and thereby on reading and writing and talking—is largely taken for granted. When we told colleagues and peers that we wanted to teach and learn asana for credit, their responses were predictably perplexed" (p. 265)The course wished to examine "how a physical undertaking might lead students to theorize differently and vice versa" (ibid.).

The authors describe the structure of the course and its rationale in great detail. The course included two separate sessions a week, one of formal yoga practice and one conventional classroom discussion. They discuss the theory/practice rift inherent in such structuring. They dedicate a whole section to the issue of evaluation. There seemed to be a clear distinction between assessing the written material and assessing the yogic postures learned. The very issue of evaluating yoga postures goes against the spirit of the integrated disposition that the practice requires. An additional tension existed between journaling and practicing meditation. The journaling creates the sense that meditation is to yield thoughts, while the practice of meditation asks the meditator to let go of thoughts (p. 273).

The authors then discuss the phenomenology of the body through some of the texts that accompanied the course. They describe Drew Leder's The Absent Body – the body is "rarely the thematic object of experience" (1990, p. 1). "corporeal presence, then, is essentially characterized by absence, where absence nonetheless implies being" (p. 275). According to Leder "our bodily experience itself thereby supports and encourages the Cartesian (dualist) paradigm that dominates our culture. Without endorsing dualism, he attempts to account for its pervasiveness in our lived experience; only in giving

such an explanation, he maintains, can the Cartesian grip be broken, while its experiential truths are nonetheless reclaimed (3)" (p. 275). Leder considers the body's dis-appearance and dys-appearance (as in a dysfunction). Heyes who instructed the yoga sessions applied his theory to engage students with the yoga practice as one of corporeal presence-ing (277). The authors bring several examples of students' experiences of this absent body. "for some students, success with regard to the course’s goals was contingent upon their ability to incorporate the theory into themselves in the most immediate sense, while also continually reflecting on it" (p. 278).

Jois, P.K. (1999). Yoga Mala: The Seminal Treatise and Guide from the Living Master of Ashtanga Yoga. New York: North Point Press.

Leder, D (1990). The Absent Body. Chicago: University of Chicago Press.

נכתב ע"י: הלברג, הייס ורוהל.
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support