מספר פריט : 2006

הוס (2014). רוחניות: הופעת קטגוריה תרבותית חדשה והאתגר שהיא מציבה לדתיות ולחילוניות

מספר פריט : 2006

Huss, B. (2014). Spirituality: The emergence of a new cultural category and its challenge to the religious and the secular. Journal of Contemporary Religion, 29(1), 47-60.

במהלך המחצית השניה של המאה ה 20 המושג רוחניות עבר שינוי שיח משמעותי. רוחניות כבר לא נתפסת כמנוגדת לגשמי ולחומרי. תחת זאת דיכוטומיה חדשה מופיעה – רוחניות שבעבר יוחסה באופן ברור לדתיות, כעת הולכת ונפרדת ממנה. מערביים רבים מגדירים עצמם כ"רוחני אבל לא דתי". הגדרה זו הפכה נפוצה בפייסבוק ומופיעה אף בויקיפדיה. פולר (2001), טוען שאפילו הקטיגוריה הזו מצביעה על דתיות מסויימת. הס, מציע זוית אחרת: רוחניות עכשווית, מביאה תרגולות ואורחות חיים חדשים שהדיכוטומיה שבין דת לחילון איננה תופסת. לפיכך מדובר בקטיגוריה חדשה שיש לחקור בפני עצמה במקום להפחיתה כך שתתאים לחלוקות אקדמיות מקובלות.

המקור של המילה 'ספיריטואליות' בא מ'ספיריטואליטאס' בלטינית שנגזר מ'ספיריטוס' אשר משמעו נשימה. מילה זו תרגמה את המילה העברית 'רוח' אשר בתנ"ך מתייחסת למהות אלוהית, ועקרון החיים שניתן מן האלוהים. הנצרות המוקדמת הגדירה ניגוד בין הרוח לבשר וכך הרחיבה את הדיכוטומיה בין רוחניות וגשמיות. "תרגולות רוחניות" שתוארו על ידי המייסד של המסדר הישועי (איגנציוס מלוילה 1556-1491) הביאו את הפיצול הזה לחזית. עד לסוף המאה ה-19 ותחילת ה 20 המושג רוחניות "נתפס כחיים דתיים אדוקים, ועמד בניגוד לגשמיות" (עמ' 48). עם זאת, שינויים בתפיסה זו הופיעו כבר במהלך תקופה זו דרך תפיסות של רוחניות כמצויה מחוץ לדת ו/או כקשורה לתרבות הודו. בה בעת התפיסה ההגמונית של המושג בתקופה זו קישרה אותו עם דת, מטפיזיקה, מוסר, סובייקטיביות, פרטיות, ורמת חוויית החיים. כל אלו עמדו בניגוד לפיזיקליות, לחומריות, לציבורי, לחברתי, לכלכלי ולפוליטי.

העשורים האחרונים של המאה ה 20 הביאו את תפיסת הניו-אייג' של הרוחניות. יש הרואים במושג הרוחניות כעת מושג עמום לחלוטין, בעוד אחרים כמו רוף (1999) קובעים כי הוא מתייחס ל"מקור ערכים ומשמעות שהוא מעבר לעצמי, דרך של הבנה, מודעות פנימית, ואחדות אישית" (עמ' 49). פורמן (2004) מציע רוחניות כמתייחסת ל"צד האינטואיטיבי, לא-רציונאלי ומדיטטיבי שלנו, הצד שחותר לחיבור פנימי וחיצוני ולתחושת כוליות" (עמ' 49). בעשורים אלו עולה דיכוטומיה בין דתיות לרוחניות מחד והשלמה בין רוחניות וגשמיות מאידך: "המונח התנכ"י והנוצרי המוקדם 'רוח' עמד בניגוד לגוף. הן בשימוש ימיביניימי והן בשימוש מודרני, 'רוחניות' התייחסה למטפיזיקה ולממדים לא חומריים. בהגדרות עכשוויות ושימושים עכשוויים במונח, הדיכוטומיה בין רוחניות וגשמיות/חומריות הרבה פחות מובהקת" (עמ' 50). "רוחניות כיום קשורה לא רק לבריאות ולתרגול פיזי, אלא גם לממדים אחרים שנתפסים כחילוניים כמו עסקים וחינוך (הילאס, 2008). ווטר האנגרף מדבר על הופעת 'רוחנויות חילוניות' (1998, עמ' 152) ופול הילאס מזהה אוריינטציה של רוחנויות 'תוך-עולמיות' בחיים בני-זמננו. הוא גורס כי כמות מכובדת של פעילויות רוחניות בנות-זמננו מכוונות למטרות חילוניות (הילאס, 2008, עמ' 170). תפיסות חדשות אלו והיישומים של המונח 'רוחניות' קשורות באופן ישיר לתפיסות מוניסטיות והוליסטיות של ניו-אייג', אשר דוחות את הדואליזם בין אלוהים לטבע ובין הרוח לחומר (האנגרף, 1998, עמ' 127-119)" (עמ' 51). כיום הגדרות של רוחניות כוללות את מושג האלוהים פחות. לעומת זאת הגוף מופיע בהן יותר כחלק מן החוויה הרוחנית, ורוחניות-העצמי כפי שהילאס מתייחס אליה הופכת לבולטת בתיאורים. "רוחניות כיום לא רק מקושרת לגופני, לחומרי ולהבטים חילוניים של חיים, ומנותקת מהבטים הנתפסים כדתיים, היא גם מתוארת תדיר כעומדת בניגוד לדת" (עמ' 51). לפי רוברט וות'נו, "ההשפעה המשמעותית ביותר של שנות ה 1960 עבור אנשים רבים מצויה בהבנה שרוחניות ודת מאורגנת שונות זו  מזו ואולי אף מוליכות לכיוונים מנוגדים" (1999 עמ' 72).

הוס סוקר תפיסות שונות של רוחניות וטוען שהבנת הרוחניות כמו גם הבנת הדת והחילון לא צריכה להעשות דרך קטגוריות אוניברסאליות. כלומר, מדובר בהבניות מודרניות של שיח שלא צריכות להיתפס כמצויות בכל חברה באשר היא. רוחניות היא קטיגוריה תרבותית שהובנתה בזמננו. הס מנתח את האופן בו מושג הרוחניות הופיע מתוך המעבר ממודרניות לפוסטמודרניות בתוך הקשר חברתי, כלכלי ופוליטי. הוא מציע ש"הופעת הרוחניות העכשווית עלתה מתוך היחלשות הכוח התרבותי של הקטיגוריות של 'דת' ו'חילון' תחת התנאים של הקפיטליזם המאוחר. החלוקה של העולם לספירות של דתיות כנגד חילוניות, שהייתה בעלת תפקית מרכזי במסגרת של הקולוניאליזם המערבי והקפיטליזם המודרני הליבראלי, הפכה מחייבת הרבה פחות תחת ההבניה המחודשת המאוחרת של קפיטליזם פוסט-פורדיאני, ומתוך החלשות מדינת הלאום והחידוש שברשתות חברתיות גלובאליות. ככל שהחלוקה בין דת לחילון הופכת מחייבת פחות בחברות מערביות עכשוויות, כך מופיעה קטיגוריה תרבותית חדשה שמתנגדת לחלוקה, ומביאה את ההגיון של הפוסטמודרנה. עליית הרוחניות כקטיגוריה פוסטמודרנית תרבותית והיווצרות פעילויות חברתיות ניו-אייג'יות טיפוסיות על תוצריהן, הן חלק מתנועה היסטורית שנוצרה מתוך המודרניות, אשר מתנגדת לחלק מן הקטיגוריות המכוננות ביותר שלה ומאתגרת אותן" (עמ' 55).

בהמשך הוס דן בתיאוריית החילון שקובעת כי "יחס חדש מתקיים כעת בגבול שבין הדתי לחילוני ויחס זה עומד במהות המודרניות" (עמ' 56). אך רבים מתנגדים לתפיסה זו. למשל, האוטמן ואופרס (2006, עמ' 315) טוענים "שמה שאנו רואים כיום איננו העלמות הדת אלא מיקום מחודש של המקודש. המקודש מאבד בהדרגה את אופיו הטרנסצנדנטי, והופך נתפס יותר ויותר כאימננטי, וכמצוי בשכבות העומק של העצמי. במובנים רבים הדת מפנה מקום לרוחניות". הס מבקר את הטענות השיפוטיות של חוקרים כנגד תפיסת הרוחניות הניו-אייג'ית. אלו מבטאים הנחה של רוחניות "אותנטית". הניתוח של חוקרים אלו מוגדר על ידי קטיגוריות של דתיות וחילוניות. הס מציע לפיכך: "במקום לנסות להתאים תצורות תרבותיות חדשות ומופעים חברתיים שנתפסים כיום רוחניים לתוך ברירות מחדל של דתיות וחילון או לזלזל בהן משום שאינן מתאימות לקטיגוריות אלו, אני מציע לחקור את החשיבות ההיסטורית והחברתית שלהן, ולאתגר בכך הנחות יסוד קטיגוראיליות מקובעות" (עמ' 58). רוחניות עכשווית היא קטיגוריה בפני עצמה, ולא כזאת שצריכה להיות מוקטנת לממדים של קטיגוריות קיימות. הקטיגוריות הקיימות הן אלו שיש לאתגר.

Huss, B. (2014). Spirituality: The emergence of a new cultural category and its challenge to the religious and the secular. Journal of Contemporary Religion, 29(1), 47-60.

During the second half of the 20th century, the term spirituality underwent a substantial discursive shift. It is no longer conceived as standing in opposition to the corporeal and material. Instead, a new dichotomy has been emerging – spirituality once associated with the religious, has now parted ways from it. Many Westereners define themselves as "spiritual, but not religious" (SBNR). This has become pervasive on Facebook, Wikipedia and other. Fuller, suggests that even this category implies being religious in some sense. Huss, proposes a different angle: contemporary spirituality offers new lifestyles and practices that the dichotomy of religion/secularity does not capture. It is thus a new category that should be explored on its own terms rather than reduced to fit traditional academic binaries.

The origin of 'spirituality' is the Latin 'spiritualitas' derived from 'spiritus' that means breath. This word translated the Hebrew 'רוח' that in the Old Testament refers to a divine element and the human life principle received from God. Early Christianity defined an opposition between spirit and flesh expanding the dichotomy between spirituality and corporeality. "Spiritual exercises" rendered by the founder of the Jesuit order (Ignatius of Loyola 1491-1556) brought this split to the fore. Up to the late 19th and 20th centuries the term "carried the sense of a devout religious life, and was juxtaposed with corporeality" (p. 48). Changes in this conception however had already appeared during this period. This became manifest in the association of spirituality with contexts that are outside religion, and with Indian culture. At the same time the hegemonic understanding of the term in this period associated it with religion, metaphysics, morality, subjectivity, privace, and experiential realms of life. All these were set apart from physicality, materiality, the public, social, economic and political.

The final decades of the 20th century brought the New Age conception of spirituality. Some view the term now as vague and fuzzy, while others such as Roof suggest that is connotes with "a source of values and meaning beyond oneself, a way of understanding, inner awareness, and personal integration" (p. 49). Forman maintains that it relates "to the intuitive, non-rational meditative side of ourselves, the side that strives for inner and outer connection and a sense of wholeness" (p. 49). What has emerged in the recent decades is a dichotomy between religion and spirituality, and a reconciliation of spirituality with corporeality: "the biblical and early Christian term ‘spirit’ stood in contrast to the body; in both medieval and modern use, ‘spirituality’ is applied to metaphysical and non-material realms. In contemporary definitions and uses of the term, the dichotomy between spirituality and corporality/materiality is much less distinct" (p. 50). In fact spirituality these days is associated with physical and corporeal domains. "Spirituality today is related not only to health and physical exercise, but also to other realms which are perceived as secular, such as business and education (Heelas, 2008). Wouter Hanegraaff speaks about the emergence of “secular spiritualities” (1998, p. 152) and Paul Heelas observed the‘this-worldly’ orientation of spiritualities of life today, maintaining that a considerable number of contemporary spiritual activities are directed to secular ends (Heelas,2008,p. 170). These new perceptions and applications of the term ‘spirituality’ are closely related to the holistic and monistic worldview of New Age movements, which rejects the dualism between God and nature, spirit and matter (Hanegraaff, 1998, p. 119–27)." (p. 51). God is becoming less apparent in definitions of spirituality, the body becomes more pervasive as part of the spiritual experience, and self-spirituality as Heelas refered to it becomes a more common descriptor. "Spirituality today is not only connected to the physical, material, and secular aspects of life, and disconnected from realms which are perceived as religious, but it is often described as the binary opposition of religion" (p. 51). According to Robert Wuthnow, “the most significant impact of the 1960’s for many people’s understanding of spirituality was a growing awareness that spirituality and organized religion are different and indeed, might run in opposite directions” (1999, p. 72).

Huss reviews various views of spirituality and proposes that its understanding as well as the understanding of religion and secularity should not be through universal categories. That is, these are modern discursive constructs that should not be seen as existing in every human culture. Spirituality is a recently constituted cultural category. Huss analyzes how the term spirituality has been emerging from the shift from modernity to postmodernity within a social, economical and political context. He suggests that "the emergence of contemporary spirituality is dependent on the diminishing cultural power of the categories ‘religion’ and ‘the secular’ under the conditions of late capitalism. The division of the world into religious versus secular spheres, which had played such a central role in the framework of Western colonialism and modern liberal capitalism, became much less compelling under the re-structuring of late, post-Fordist capitalism, with the weakening of the nation state and the advent of globalized network societies. As the divide between religion and the secular becomes less compelling in contemporary Western societies, a new cultural category appears which defies this division and expresses the logic of postmodernism. The rise of spirituality as a postmodern cultural category as well as the formation of the typical New Age social activities and products are part of a new historical moment that developed out of modernity, but disregard-ds and challenges some of its most entrenched categories and values." (p. 55).

Next Huss discusses the secularization theory that suggests "that a new delineation of the boundary between the religious and the secular realms stands at the core of modernity." (p. 56). Yet many reject such thesis. For example, Houtman and Aupers (2006, p. 315) claim "that what we see today is not so much a disappearance of religion, but rather a relocation of the sacred. Gradually losing its transcendent character, the sacred becomes more and more conceived of as immanent and residing in the deeper layers of the self. At least in many places, religion is giving way to spirituality." Huss critiques the value judgments that some propose against the conception of New Age spirituality. These hold the assumption of an "authentic" spirituality. Their analysis is confined by categories of religion vs. secularity that have guided research. Huss claims that "Instead of trying to fit the new cultural formations and social practices that are perceived today as spiritual into religious or secular templates or disparaging them for not fitting easily into these categories, I suggest to explore their historical and social significance and to question the familiar and entrenched suppositions and categories that they challenge." (p. 58). Contemporary spirituality is a new category not one that should be reduced to current ones. It is the current ones that should be challenged.

Aupers, S. and Houtman, D. (2006). Beyond the Spiritual Market Place: The Social and Public Significance of New Age Spirituality. Journal of Contemporary Religion 21, 201–22.

Forman, R. K. C. (2004). Grassroots Spirituality: What it is, Why it is Here, Where it is Going. Charlottesville, VA: Imprint Academic.

Fuller, R. C. (2001). Spiritual, but not Religious: Understanding Unchurched America. Oxford: Oxford UP.

Hanegraaff, W. J. (1998). New Age Religion and Western Culture: Esotericism in the Mirror of Secular Thought. Albany, NY: SUNY P.

Heelas, P. (2008). Spiritualities of Life: Romantic Themes and Consumptive Capitalism. Oxford: Blackwell.

Roof, W. C. (1999). Spiritual Marketplace. Princeton, NJ: Princeton UP.

Wuthnow, R. (1999). After Heaven: Spirituality in America since the 1950s. Berkeley, CA: U of California P.

נכתב ע"י: הוס בועז.
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support