מספר פריט : 1672

בריידי (2007) ללמוד לעצור, לעצור כדי ללמוד: היציאה למסע הלמידה הקונטמפלטיבי

מספר פריט : 1672

Brady, R. (2007). Learning to stop; stopping to learn: Embarking on the contemplative learning path. The Journal of Transformative Education (5)4, 372-394.

המאמר מתאר את חווייתו האישית של בריידי כמי שהחל לשלב פרקטיקות קונטמפלטיביות בשיעור מתמטיקה לכיתה י'. הוא  מתאר גם את הפדגוגיות שהוא עצמו פיתח שמטרתן: :א. לפתח מעלות שונות. ב. להדריך תלמידים בעלי נטייה קונטמפלטיבית כיצד לפתח נטייה זו. ג. לאפשר לתלמידים שאינם נוטים לכך להכיר פדגוגיות אחרות. בריידי עצמו קיבל את השראתו מלימודיו עם פארקר פאלמר (ר' בסקירה זו) אשר הציג בפניו את העולם של הקווייקרים, ומהמורה והנזיר הבודהיסטי טיק נאט האן. קווייקרים מתארים את עבודת האל כ"המתנה תוך ציפייה". באמצעות פעילויות כתפילה, ולחישת פרקים מן התורה המכוונים להשקטת הרגל החשיבה המילולית הקוויקרים מבקשים ליצור תנאים בהם ניתן לשמוע את קולה השקט והקטן של הרוח. בריידי מגדיר קונטמפלציה כ"אקט של תשומת לב המופנית מתוך מודעות בלתי שיפוטית  או פתיחות לדברים כפי שהם" (1).

פדגוגיה: הפדגוגיה היא מוקד מאמרו של בריידי. הוא מתאר במדויק כיצד עיצב את שיעורי המתמטיקה שלו. במשך 32 שנים הוא החל שיעורים אלה בקול פעמון: "אני משמיע את הפעמון בתחילת השעור ובמהלכו על מנת לסייע לתלמידים לשוב למרכז. הזמן נדמה כנעצר במהלך רגעים אלו. התלמידים התייחסו לצליל מתוך כבוד." (4).

מאוחר יותר הוא החל להוסיף מדיטציה על מנת להפיג מתחים לפני מבחנים במתמטיקה. גישתו הייתה לאפשר לתלמידים לחוש את הפחד והעצבנות ואחר כך להתבונן באלו מבלי להיסחף לתוכם. חשוב שתלמידים ידעו שהם יותר מן הרגשות הללו. הוא הוסיף גם דמיון מודרך אשר ביקש מן התלמידים להיזכר בהישגים במקצוע (ולו גם דברים הנדמים קלי ערך כמו לימוד של מנייה). לאחר מכן הוא הוסיף כתיבה חופשית על מנת לחדד את מודעותם של תלמידים למחשבותיהם. הוא הורה לתלמידים לכתוב ללא-הפסקה במשך 5 דקות. כשאין מה לכתוב כותבים – "אין לי מחשבות", עד שמחשבות חדשות עולות שוב.

בריידי ביקש מן התלמידים לנסח שאלות המבוססות על עקרונות שהוא לימד בהשראת רילקה (2001:34): "היו סבלניים עם כל דבר חסר פתרון בליבכם ונסו לאהוב את השאלות עצמן. כאילו היו חדרים נעולים או ספרים שנכתבו בשפה זרה. אל תחפשו תשובות עכשיו, משום שלא תוכלו לחיות אותן. וכל העניין מצוי בלחיות הכל. חיו את השאלה עכשיו. אולי אז, ביום מן הימים בעתיד הרחוק, מבלי שתשימו את ליבכם לכך, בהדרגה תוכלו לחיות את חייכם אל תוך התשובה." לטענת בריידי: "התלמידים הללו יעבדו קשה על מנת למצוא את התשובות, אבל אם הם אינם יכולים למצוא אותן או לשמוע אותן ממישהו אחר, הרבה יתנו להן לחלוף . התרגול של לחיות את השאלות זר להם" (11).

בריידי הציע קטעי קריאה שונים לאורך השנה. רוב התלמידים לא ראו את הקשר בין קטעי הקריאה הללו לחומר הלימוד. בהתאם לגישתו של טיק נאט האן, בריידי רואה בקטעים הלו "זרעים של מודעות". ייקח זמן עד שזרעים אלו ינבטו ויבשילו. הוא יכול להפנות אליהם בהזדמנויות שונות לאורך השנה ולחזור אליהם באופן ישיר במהלך זמנים מסוימים. כך הוא הרבה פעמים אופיה של למידה קונטמפלטיבית.

לאורך השנה תלמידים כתבו יומן. חלק מן היומן אישי (לא מיועד לקריאה של המורה), וחלק נועד לשיתוף. כעבור חמישה שבועות תלמיד אחד כתב: "אני תוהה על הקטעים שהמורה נותן לנו לקרוא, חלקם ממשיכים להדהד במחשבותיי. לפעמים זה מרגיז אותי שאני זוכר את הסיפורים הללו." (12). הקטעים הללו לטענת בריידי לקוחים מתוך מסורות "חוכמה" שונות והם מכוונים לחיים מודעים יותר. תרגול נוסף שבריידי הציג היה "קריאה קדושה". תרגול זה כרוך בקריאת סיפורים, שירים וציטוטים בשקט שלאחריהם התלמידים כותבים באופן חופשי על חויית הקריאה. (13) בריידי עצמו קורא את החלקים השיתופיים של היומן וכותב לתלמידים שהוא מודה להם על השיתוף. על מנת ללמד הקשבה עמוקה, בריידי ביקש מתלמידיו להתחלק לזוגות אחרי שהגיבו לחלק מהקריאות. כל תלמיד מקבל דקה וחצי להציג את תגובותיו והתלמיד השני מקשיב בלי לשאול שאלות, או להגיב. המקשיב מסיים באמירת "תודה". ומתחלפים.

כעבור שבעה שבועות התגובות של התלמידים מציגות ספקטרום רחב מאוד. חלק רוצים ללמוד יותר מתמטיקה ויש גם שמעורבים לא פחות ברקע של לימודי המתמטיקה כפי שבריידי בונה אותו. המוקד נשאר מתמטיקה אבל הוא מזמין יצירת קשר עמוק ואישי עם המתמטיקה. (19)


Brady defines contemplation as: "the act of attending with nonjudgmental awareness or being open to things just as they are" (p.1). His paper describes his personal process of incorporating contemplative practice in his mathematics' teaching of 10th graders. He also shares the pedagogies he has been developing towards the following goals: "1) to provide to all the benefits contemplative learning can produce, 2) to guide those students who already possess a bent for contemplation as a way of knowing and learning, and 3) to provide other students an introduction to this form of learning," (p.1)

Brady was inspired to incorporate contemplative pedagogy in his math teaching by the Quaker school in which he teacher and by his studies with Parker Palmer and Thich Nhat Hanh. A regular practice within this school is a weekly silence sitting of 40 minutes. "Quakers describe their attitude in worship as “expectant waiting”.  Through activities such as prayer and silent recitation of Bible passages that center and quiet the conditioned, discursive thinking the mind habitually engages in, Quakers seek to create conditions in which the “still, small voice” of the Spirit can be heard." (p.2)

Pedagogy: Pedagogy is a focus of Brady's paper as he describes specifically his designing of his math teaching. For 32 years he has been beginning his lessons with a bell sound: "I sounded it at the beginning of class and from time to time to help the students stop and center themselves. Time seemed to stop during those brief moments.  The students responded to the bell with respect." (p. 4).

He then began to introduce meditations towards reducing stress before math tests. His approach was to get students in touch with their nervousness and fear and then to observe these without getting carried away by them. As he states "it is also important for students to know they are much more than these particular feelings." (p.5). He then used visualizations asking the students to recall mathematical accomplishment as simple as learning to count, that created a positive feeling in them towards the subject and their self-image in the face of it. At some point he introduced free writing to cultivate more mindfulness to students' thinking. He instructed students not to stop writing for 5 minutes:"Should you find nothing in your mind, write ‘My mind is blank’ over and over until something shows up.” (p. 5).

One of the ways Brady used in constructing his Math for 10th grader's course was to ask them to formulate questions based on principles he taught Inspired by Rilke (2001:34): "Have patience with everything unresolved in your heart and try to love the questions themselves as if they were locked rooms or books written in a very foreign language.  Don't search for answers now, because you would not be able to live them. And the point is to live everything. Live the questions now. Perhaps then, someday far in the future, you will gradually, without even noticing it, live your way into the answer." As he claims: "These students will work hard to find answers, but if they’re unable to find them or learn them from someone else, many will let the questions go and move on. The practice of living the questions is foreign to them." (p.11)

Brady offered various readings throughout the year. He claimed that most students did not see the relation between these reading and the subject matter. Very much in tune with Thich Nhat Hanh's teachings he explains this: "I see this reading and others I’ll use throughout the year as seeds of awareness…it will take a while for them to sprout and mature. Such is often the nature of contemplative learning. I can water these seeds by referring to the stories at opportune moments and occasionally asking the class to return to them by devoting class time for writing." (p. 11).

Throughout the year students write a journal in class. Part of it is personal (not intended for teacher's reading) but the other is shared.  After five weeks of class one student reaffirms Brady's method as he wrote: "I wonder about the passages that we read and they sort of linger in my mind.  I sometimes find it annoying that I remember these stories. "(p. 12). These passages are taken from diverse wisdom traditions and aim at "living with greater awareness" (p. 12). Another practice Brady uses is lectio divinia (sacred reading) that entails reading stories, poems, and quotations silently, followed by free writing in the private section of the journals.  (p. 13) Brady goes over the public section of the journals and "with gratitude for the small window on growth each student has given me, I write “Thank you” at the end of the latest journal entry and sign my name. (P. 16)

Deep listening: "to teach students to listen deeply, I’ve asked them to pair up after writing responses to some of the readings.  Each student takes a turn for one and a half minutes to share responses to the reading while the other student just listens. No questions are asked; no reactions to what’s been shared are given.  In a similar vein, I ask the students to respond to each others’ written sharings with simple “thank yous,” (p. 13-14)

After seven weeks, student reactions run the gamut from those few students who are still wanting to spend more time “doing math” to ones who are no less engaged in the background over which math studies is taking place. The focus, as Brady writes, remains Math "but invites finding deep and personal connections with the mathematics". (P. 15)

Rilke, R. M. (2001). Letters to a young poet. Translated by Stephen Mitchell. New York: Modern Library.

נכתב ע"י: בריידי ר..
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support